הַחַמָּה נִסְתַּתְּרָה בִּינָתָהּ.

לעצום את העיניים, לשקוע באגמים השחורימסגולים
בחלק הפנימי של העפעפיים

אִם הוּא יִשְׁאַל תַּגִּיד לוֹ
שֶׁלְּקָחוּנִי כְּפוּתָה.

קוּמִי עַכְשָׁיו, הָסִירִי
סְכָרִים מֵאַפֵּךְ

שׁוּב נִרְדֶּמֶת לְאוֹר מִרְקַע הַטֶּלֶוִיזְיָה הַבֵּיתִי

הִיא שָׁבְרָה אֶת לִבּוֹ לַחֲתִיכוֹת קְטַנּוֹת

אֲנִי נָע לְלֹא נְקֻדַּת יִחוּס, וּבְעֶצֶם אֵין נְקֻדָּה לָנוּעַ מִמֶּנָּה אוֹ אֵלֶיהָ

מישהו אמר
תיקון אמנותי
מיד ידעתי

אקוורל על אריזת אקמול, חורף 2009. מתוך הסדרה “טרופות”, דיאלוג שירה וציור בתהליך, איריס קובליו ומשה יצחקי.

אני אסיר נמלט כבר הרבה זמן. לאף אחד אין מושג כמה אני מסוכן.