Silencio / רז סופר  


1.
רקדנית האימה שרה “זה עולם משוגע”
והטילה את כנפיה על הרצפה
נתנה להן להיגרר אחריה
כשובל שמלה ממאה שעברה.


הרגלים הדקות נשברו תחילה
וחוקי הכבידה נתנו אותות בגופה
רק המחושים העבים
עוד נעו בחלל.


לו רק היתה יכלה להתעופף מכאן
הייתה בוהקת כמטבע באפלה,
אך באור הזה היא בוערת ואדומה –
מטוס מתרסק לאיטו בשדה הנטוש
רק ריח עשן מרוחק ומתקתק
עוד מעיד על שֶקָרָה.


2.
איזה קול תרועה היה לה, זעקה עתיקה
החקוקה לעד במוחך.
לא היתה לך ברירה
אלא להפנות את ראשך
לא לתת לה ללחוש את שמך
לזמן את ספינותיך לעגון
בצוק האפל ההוא,
כעת דבר לא נותר
רק הצליל העדין של הנפילה.

,

מעבר לפינה: עץ המשאלות / יובל פז

תגיות: ,

7 תגובות »

  1. היי רז
    הטוטאליות פה מטלטלת
    רק צליל העדין של הנפילה
    זה צליל קורע…
    להתראות טובה

  2. יש תמונה, יש פס-קול, יש סאב טקסט ויש חידה.

    כלבבי.

  3. שני הבתים הראשונים כל כך עצובים לי עד שמקשים על המשך קריאת השיר (בכל זאת קראתי, קראתי (: )

  4. יש תחושה של טרגדיה יוונית בחלק השני. וזה טוב.

  5. תודה על דבריכם, באמת ניסתי ליצור כאן דרמה שלמה שמכילה אלמנטים קולנועיים המכיל את כל מכיבים המשתמעים מכך, וזאת המאחמה הכי גדולה בשבילי שאנשים קולטים את את הכוונה של רצונותי

  6. מאד מדבר אלי. הקול של הרקדנית הפרפרית הסירנה הדמות המיתית המסנוורת העצובה, עובר לאורך כל השיר ואני יכולה לראות את הקול שלה כמשקף את כל התהליך והשינויים.
    זה יפה שיש בתוך השיר עצמו מראות שמשקפות שוב ושוב את השיר.

  7. מקסים!

הוספת תגובה

עליך להכנס בשם משתמש וסיסמה כדי להוסיף תגובה.