הניחי לרוח / מונסראט אָבֶּיוֹ  

(מקטלאנית: איתי רון)

,

הָנִיחִי לָרוּחַ

לְגָרֵד אֶת הַשֵּׁנָה וְלַקּוֹל

לְהִשָּׁאֵר רָפֶה.

,

וְטִבְלִי אֶת הָאֶצְבָּעוֹת

בַּזִּכְרוֹנוֹת, בְּעִגּוּלֵי

הָאוֹר הָרַכִּים.

,

הֵם סִפּוּרִים אֲמִתִּיִּים

אֵלֶּה הָרוֹקְחִים אֶת הַזְּמַן;

וְהָאֲנָחוֹת הָאוֹבְדוֹת בָּאֲוִיר

,

וּמִבַּעַד לְכַנְפוֹת הַדְּלָתוֹת

נִמְלָטוֹת צְעָקוֹת.

הַזִּכָּרוֹן הַחֲמַקְמַק

,

מַחְשִׁיב עוּבְדוֹת בִּלְבַד,

לֹא אֶת הָרַעַד, אֶת פַּחַד

הַהֶגֵּד אוֹ הַיֶּדַע הַלֹּא בָּרוּר.

,

סִימָן קַל וְעִקֵּשׁ

הַנֶּחְרָט לְאַט עַל הָעוֹר.

צַלֶּקֶת בַּל תִּמָּחֶה.

,

הַמְּנוֹרָה בַּחֲדַר-הָאֹכֶל

צִלָּהּ שֶׁל הַיָּד

עַל הַנְּיָר.

,

(מתוך: אש בידיים, 1990)

,

,

מעבר לפינה: אבא (חלום) / ענת אבישר

תגיות: ,

12 תגובות »

  1. מקסים

  2. רך וחמקמק ועם זאת נתפס כה יפה במילים – מה גם שמתורגם. כל הכבוד.

  3. שיר נפלא, כל בית לבד שיר בפני עצמו, נראה כאילו נכתב בעברית

  4. אני מודה שלא הכל הבנתי, אבל יש כאן כל כך הרבה שורות יפות (ומלאות רוך!), כמו אלה העוסקות בעיגולי האור ובאנחות האובדות וכל אשר נמלט מבעד לכנפות הדלתות – וכמובן, הבית האחרון.

  5. יפה מאד. רך, לירי ומוסיקאלי כל כך, זורם כמו מקור. כל הכבוד!

  6. היי איתי, לונג טיים!!!! אני מחפשת אותך כבר שנה כדי להציע לך בלוג אצלנו בבננות בלוגס, שהוא בלוגיית סופרים ומשוררים.

    מה קורה איתך? אילן אמר לי שעברת לגור בספרד.

    תהיה בקשר.

    שיר מקסים ומתורגם נורא יפה.

  7. איני מכירה את המשורר, איני יודעת קטלאנית, אך מכירה מהתנסותאת האתגר בתרגום שירה ולכן מעריכה מאד את הזרימה הניכרת, את התחושה שהשיר כאילו נכתב בעברית.מהנה ומאתגר לקרוא אך בגלל מורכבות התמונה. איתי, המשך להביא לנו עוד מתרבות זו.

  8. לרוני ולכולם – אני יכול להבטיח ששירים נוספים בתרגומו של איתי רון מקטלאנית יראו אור בעתיד ב’זוטא’. Stay tuned…

  9. יפה מאד
    כדאי אולי לתת גם את המקור לידו? לפעמים אפילו מי שלא מבין רואה את הזרמים בטקסט הזר.

  10. איזה טקסט נהדר

    לקח אותי לחזי לסקלי עם האש, לט.כרמי עם הצל, לגרינוואי וקרוננברג עם הצלקות

    אולי אני ביום של שיט אבל בהחלט זה הוסיף גלים מתחת לסירתי.

    גם אני הייתי מאד מאד שמחה לראות את המקור לצד התרגום. גם כשאין הבנת השפה אפשר לשמוע את צליל המילים קצת.

    רונן – עוד מזה!

  11. מתוך הנאמנות לאסתטיקה המינימליסטית של זוטא, העדפנו לא לצרף את המקור בתוך הפוסט. אולם מאחר שכבר היו שתי בקשות, אני מצרף בזאת את השיר המקורי בקטלאנית כתגובה לפוסט:

    DEIXA QUE EL VENT
    Deixa que el vent
    esgarrapi el son i que la veu
    resti sotmesa.
    I enfonsa els dits en
    els records, en subtils
    espires de claror.
    Són històries de debò
    les que conjuminen el temps;
    i els sospirs es perden en l’aire
    i pels batents de les portes
    s’escapen els crits.
    La fugissera memòria
    no computa més que fets,
    no el tremolor; la por
    del dir o el saber imprecís.
    Traç lleu i persistent
    que es grava lent sobre la pell.
    Una cicatriu inesborrable.
    El llum del menjador.
    L’ombra de la mà
    damunt del paper.

  12. Gracias!

הוספת תגובה

עליך להכנס בשם משתמש וסיסמה כדי להוסיף תגובה.