אחרי מות / רות נצר
בָּרוּר שֶׁהָרוּחַ מִתְדַּפֶּקֶת.
מִישֶׁהוּ מְסָרֵב
לְהַקְשִׁיב.
רוּחַ עִיקֶשֶׁת, נוֹקֶשֶׁת
בַּתְרִיסִים, בִּקְלִידֵי פְּסַנְתֵּר
שֶׁאֵינוֹ חָדֵל, בְּעֹמֶק הַלַּיְלָה,
שְׁנֵי צְלִילִים שָׁבִים
וְחוֹזְרִים בְּקֶצֶב מָתוּן
אֵינְסוֹפִי
,
נפלא!
חזק
כמו הרוח הנוקשת .
היי רות
זה מהדהד לי פרליוד של דביוסי: צעדים בשלג
יפה
רב הנסתר על הגלוי.
שיר קצר המכיל כל כך הרבה ועם זאת משאיר מקום רב לדמיונו של הקורא (גם אני למשל אימצתי יצירה לפסנתר שמלווה את השיר בצליליה…)
שיר יפה. מעטים הם היודעים להקשיב
אני קראתי את הצלילים החוזרים ונשנים כהתגלמות של תחושת האבל,החסר והבדידות. יפה ומלא-עצב.
נפלא!!!
אוהבת מאוד עד האמצע. רציתי לדמיין את הנקישה על התריסים כמו צלילי פסנתר מונוטוניים, כי הגוונים אולי נעלמו מהחיים, והם רק מזכירים מה שהיה… אבל זה לא ממש מה שנכתב…
שלום,רות
מאד נהניתי מהקצב והמצלול שבשיר שלך. שיר שכתוב מעומק הלב. תודה
מעניין אם המשוררת יודעת גם להקשיב לרוח המתדפקת על חלונה-או שמה יודעת כמו הרבה- רק לכתוב את הדברים?!?