פגימות / אילן וייס
הִיא דִּבְּרָה אֵלָיו
הוּא עָנָה
וְאָז הוּא שָׂם לֵב שֶׁבְּעֶצֶם הִיא דִּבְּרָה
עִם מִישֶׁהוּ שֶׁנִּצַּב מֵאֲחוֹרֵי גַּבּוֹ
כָּל הַחֲרִיקוֹת וְהַצְּרִימוֹת
הָאֵלֶּה שֶׁל הַחַיִּים
לְחִישַׁת קַוֵּי הַמֶּתַח הַגָּבֹהַּ
מַשֶּׁהוּ נוֹדֵד
קָרֵב וְהוֹלֵךְ דֶּרֶךְ הַחֲלוֹמוֹת
פְּנֵי הַשֶּׁטַח שֶׁל הַמְּצִיאוּת
מְגֻרְעָנִים בִּפְגִימוֹת
הוּא סַהֲרוּרִי: יוֹשֵׁב עַל קְצֵה עָנָף וְשָׁר אֶלְתּוֹךְ הַשְּקִיעָה.
אני חושבת שהבית השני יפה במיוחד.
משהו בארבע השורות הראשונות קצת פשוט מדיי בעיניי.
השתיים האחרונות כאילו מסבירות (באופן מיותר, לדעתי) את הקודמות
וגם את הבאות.
אבל השני: יפה כל-כך בפני עצמו
ועמוק מאד
ונכון.
מוצאת עצמי עמלה על ייסוד הקשר בין שני הבתים. עוד אמצא.זה שם. מסכימה ששתי האחרונות של הראשון יכולות להוות כותרת, או מחשבה מניעה, לא גוף.
תודה.
בית ראשון שורות 1-4 מתאר נפלא מצב ידוע. שורות 5-6 מסבירניות מדי. מקלקל לטעמי.
בכל זאת יפה מאד
השיר מופלא בעיניי. בחרת נושא מעניין ומקורי והצלחת לתאר תחושות מרוכזות מאוד
מה שם השיר: פגִימוֹת או פְּגִימוּת?
אני מניחה שהתכוונת לפגימוּת, שם תואר המופיע גם בשיר כך: “מְגֻרְעָנִים בִּפְגִימוּת”. לקריאתי, השיר מדבר יותר על הפגימוֹת כהווית חיים; “כָּל הַחֲרִיקוֹת וְהַצְּרִימוֹת/הָאֵלֶּה שֶׁל הַחַיִּים” – ואז בא המשפט האחרון – הוּא סַהֲרוּרִי:… ומצייר כל כך יפה את החלל הפנימי והאישי של מציאות החלום של הכותב. תודה.
דווקא השורות הראשונות המתארות, לכאורה, מצב כל כך בנאלי, הן פתיחה טובה מאד לשיר. גם לי נראו שתי האחרונות בבית א’ מסבירניות ומיותרות. (אפשר היה אולי להשאיר רק “חריקות וצרימות” ואז זה היה מחבר לבית השני.
חשבתי שהוא סהרורי ויושב על קצה ענף ו…חותך אותו
תודה על התגובות, לגבי הניקוד שך המילה “פגימות”, אז,אופס, זה באמת היה אמור להיות
מנוקד בחולם,לא בשורוק,טעות שלי במשלוח החומר למערכת…
:-0
שיר מקסים. קולע למהות הצרימות והחריקות של החיים. הפתיחה מצויינת, אמיתית. לא ‘שירית’ כמו הבית השני. עומד בסתירה לסהרוריוּת: רק שם אין פגימה. לכאורה. אהבתי מאד.