את זה / גייל גלבוע פרידמן  

מֵהַיּוֹם,
לַעֲשׂוֹת רַק אֶת זֶה.
לִבְחֹשׁ אֶת הַסֻּכָּר בַּקָּפֶה שֶׁל הַבֹּקֶר,
וּלְהַרְהֵר –
בְּזֶה.

אַחַר כָּךְ,
לֶאֱגוֹם כֹּחוֹת עֲבוּר זֶה.
לַעֲבֹד.
לְבַצֵּע אֶת זֶה
לְעֵילָא.

אֲנִי מַדְגִּישָׁה –
רַק זֶה.

בֶּטַח אוֹמַר פְּעָמִים רַבּוֹת אֶת הַמִּלָּה לֹא,
בֶּטַח אֶסְחַב עִמִּי אֶת הַכְּוִיוֹת הַחֲרוּכוּת שֶׁל הַוִּתּוּר.
אֲבָל הַפָּנִים שֶׁלִּי יִהְיוּ רְגוּעִים.
הַמַּבָּט שֶׁלִּי יִהְיֶה יָשָׁר.
אֲנִי לֹא אַשְׁגִּיחַ בַּיַתּוּשׁ,
כָּלוּא בַּחֶדֶר,
מְחַפֵּשׂ חָרִיץ בַּחַלּוֹנוֹת,
נִתְקַע בַּזְגוּגִיּוֹת
חוֹשֵׁב אוֹתָן לְאוֹר.

,

מעבר לפינה: שתי רקדניות / מיטל ברייר

תגיות: ,

7 תגובות »

  1. אובססיבי ומבוהל. אהבתי.

  2. השיר מעביר את התחושה בצורה מאד מדוייקת. חזק מאד.

  3. גייל, נעים לפגוש אותך גם כאן. שיר חזק, מדוייק ועם זאת משאיר הרבה מקום גם לדימיונו של הקורא. יופי!

  4. כמה כוח יש ל”זה” הזה, כאשר המילים מבחינות, מדייקות ונוגעות דרכו בחושי הגוף ובעצבי הנפש הרגישים – כמו כאן בשיר “את זה”. תודה.

  5. נפלא, את זה כי זה יוצר סדר במקום שנכווה
    את זה כי זה מקיף בקו ותוחם את תחום המושב של הרגש והמעשה
    את זה וזהו
    מי לא עבר את המקום הזה? הקושי שבזה
    והאומץ להתמודד עם זה.

  6. חזק.ומה שכבר אמרו.

    ו”לאגום” – זה מכוון?

  7. גייל,
    שיר יפה מאוד! על פניו ברור אבל משאיר מידה מדויקת של מיסתורין ומקום לדמיין.
    אני אוהב את השילוב של הסגנונות- זה כמעט מרגיש כמו שני שירים שהתמזגו זה בזה בסנרגיה.
    בהצלחה

הוספת תגובה

עליך להכנס בשם משתמש וסיסמה כדי להוסיף תגובה.