דיוקן רב פנים במראה מגדילה / זיוה גל  

מִישֶׁהִי מְאוֹנֶנֶת.
מִי שֶׁהִיא.
מִישֶׁהֶן מְאוֹנֶנֶת אֶת דְּמוּיוֹתֶיהָ
בְּכָל הַגּוּפִים.

מְדַגְדֶגֶת אוֹתָן מִתּוֹךְ קְפָלִים
מוּכָנִים בְּעֶרְגָּה
לַחֲשִׂיפַת הָעוֹר מוּל מַרְאָה מַגְדִילָה
(לַחָה, נְשִׁימָה, אֵדִים)
שֶׁאֶשְׁלֹף אוֹתָם שְׁחוֹרִים בְּמַכְשִׁיר קֵהֶה

נִדְחָפוֹת שְׁקוּפוֹת
הֲמוֹן דְּמוּיוֹת שֶׁמְטַפְּסוֹת אֲחוֹרָה
מוֹבִילוֹת אוֹתִי אֶל חֲדַר הַשֵּנָה
תַּחַת הַמִּטָּה וְגַם עָלֶיהָ
בִּכְתֹנֶת פְּעוּרָה מוֹלִידָה אוֹתָן מִבֶּטֶן וּמִמֶּנִּי
כְּמוֹ פְּרָאִים מִתְעַנְּגִים
בַּחֲבוּרָה שְׁלֵמָה
גַּב אֶל גַּב רְדִיפָה מִתְחַכֶּכֶת
וְאַתַּה מַבִּיט וְהוּא עוֹרֵג אֵלֶיהָ
מִתְנוֹדֶדֶת מְנוֹרָה הוֹ אֱלוֹהַּ!

,

מעבר לפינה: חיבוק / גל ברזילי

תגיות: , , ,

26 תגובות »

  1. חזק, פורץ, מעז, שונה, חודר, לא עושה חשבון,מבקר, מגרה ודוחה בעת ובעונה אחת ולא ניתן להתעלם.כמו שזיוה יודעת לעשות הכי טוב

  2. המראה מגדילה לא רק את העור (עם השחורים..) אלא גם את הנפש הרחבה, החושנית והאמיצה של הדוברת בשיר. אירוטיקה במיטבה. שיר שכל קריאה בו מגלה אפשרויות ופנים נוספים של הקפלים, מה שביניהם, מה שמתחתם ומה שמעליהם. שאפו זיוה!

  3. כותרת השיר (“דיוקן רב פנים במראה מגדילה”)מזמינה לראות או-ו להיות שותף לחוויה שירית אינטימית ואישית, לפחות ע”פ ההגדרה הלשונית של האוננות: “אוננות היא פעולה מינית עצמית, שבדרך כלל אין בה בני זוג נוספים” (ויקיפדיה).
    אמנם, מטבע השירה להיות חופשית וחסרת גבולות בכל סוגי הביטוי, הלשון והדמיון. ואעפ”י כן היוצרת בריבוי דמויותיה “בכל הגופים”, בפעילות רב-חושית, לקריאתי – מקדיחה את התבשיל, ובעצם מאבדת את עצמה.
    לתחושתי,האירוטיקה בשיר נשארת תלויה על מילים, פעלים, שמות גוף, תנוחות וציורי אווירה וגם המנורה המתנודדת ו”הו אלוה” לא עוזרים.

  4. וואוו!! מקורי, פרוע, שונה. איזה כיף.

  5. רוחה יקרה,

    מאחר ובאופן עקבי תחת שיריי,
    את כותבת בלי לקרוא ןואחר
    כך מתנצלת אני מבקשת שלא תגיבי לי יותר
    אלא אם כן תאזרי כוח לקרוא – לקרוא ממש
    לא רק ‘מלמעלה’ וכדי לתקוף
    ואת יודעת לקרוא כשאת רוצה.
    אין לי עניין להשיב לקריאה רדודה כזאת.

    תודה וערב טוב
    זיוה.

  6. אביחי יקר ומיוחד,
    מקרב לב תודה.

    חנה יקרה,
    נכון ראית שהמראה היא לא רק לעור החיצוני
    ולכן השיר יש בו רובד נוסף (לא רק ארוטי)
    פנימי, המראָה מגדילה את הנפש על ‘דמויותיה’
    כמטאפורה למורכבוּת האישיות.
    הארוטיקה, כרובד חיצוני היא הרובד
    המתעתע-המשעשע.

    אורי יקר,
    הרבה תודה:)

    שלכם/ן זיוה

  7. איזו עוצמה מינית, זוהי מהותה של השירה האירוטית , יש תעוזה , כתיבה בלי חשבון
    להעצים את התת מודע , הדימוי “בכותנת פעורה מולידה אותן מבטן וממני”. דמוי חזק ללידה , לערגה , לחור שנפער פצע התשוקה. תמשיכי לכתוב זיוה יש לך את זה .

  8. זיוה יקרה
    קראתי את שירך כמה פעמים לפני שהגבתי עליו ובשום מקום בתגובתי לא מצאתי שאני מתייחסת לאירוטיקה כממד היחידי של השיר. נהפוך הוא, ציינתי שהשיר הוא רב ממדי ושכל קריאה חושפת ממדים נוספים. לכן, לא כל כך הבנתי את תגובתך לדברי ושאלתי את עצמי אם אינך מתייחסת בטעות לתגובה אחרת (מי מבין מגיביך לא התייחס לרובד האירוטי ולעיתים אליו בלבד?)
    אני מזמינה אותך לקרוא שנית את תגובתי.

  9. חנה יקרה,

    להפך, חיזקתי את דברייך.
    וכן, על סמך קריאתך / (קריאותייך האינטלגנטיות תמיד)
    הרשיתי לעצמי להרחיב מכוונתי שלי.
    ההערה ‘לא רק ארוטי’ הייתה חיזוק והרחבה לדברייך, ולא ‘כנגדם’.

    בהערכה רבה
    זיוה

  10. שלום נתי,

    השיר מדבר על חשיפה מול המראה
    ולא סתם מראה אלא מראה מגדילה.
    מראה מגדילה יש לה את היכולת (המטאפורית) לחשוף מה שלא רואים
    בעין רגילה. החשיפה היא בעיקר אינה אירוטית
    אלא פנימית, וכך הדוברת: “מוֹלִידָה אוֹתָן מִבֶּטֶן וּמִמֶּנִּי”
    “מְאוֹנֶנֶת אֶת דְּמוּיוֹתֶיה” “הֲמוֹן דְּמוּיוֹת שֶׁמְטַפְּסוֹת אֲחוֹרָה”

    תודה לך
    זיוה

  11. זיוה יקרה,
    שירך זה מאתגר במיוחד ואין ספק שהגלוי שבו (לכאורה אירוטי) אוחז עמו את הנסתר שעוסק בכלל בנפש.
    נחמד להתחפש למשהו אירוטי ומחוצף, ובדרך זו לגעת ברגישות בצפור הנפש.
    אותה מישהי שמאוננת, היא בדיוק מי שהיא – לכאורה. בבחינת מה שאתה רואה זה מה שיש.
    אלא שלא כן הוא, מאחר ויש כאן מראה, והמראה כפי שמסתבר מראה לנו הרבה יותר מכפי שנראה. על כך את מרמזת במילה מגדילה.
    (אגב, במחקרי שעוסק בדיוקן עצמי המראה היא אחד המרכיבים החשובים ביותר, ובהסתמך גם על לאקאן ותיאוריית שלב הראי – הרי שהמפגש של האובייקט עם המראה – הוא עניין גדול, עמוק, מטאפורי ורב משמעות – אך לא כאן המקום)
    מאוננת את דמויותיה – מקביל בעיני בהמשך ל’כתונת הפעורה מולידה אותן מבטן’
    כלומר, מייצרת את הדמויות.
    בכל הגופים – לכאורה אקט מיני בין שני גופים – כך נוצרים אנשים
    אך המאוננת הופכת להיות כאן ‘משק אוטרקי’ שבו היא גוף ראשון, גוף שני גוף שלישי – שמוליד ומייצר דמויות. וכאן מתחלפות הדמויות במילה גופים. ונשאלת השאלה האם הגוף הוא הנפש?
    צריך לזכור שהמראה לא רק מגדילה אלא גם מכפילה, וזו הכפלה שיכולה להיות אינסופית.
    המילה פנים עצמה היא כבר מרמזת על הריבוי. שכן פנים הם גם פנים ( תוך) והם גם ריבוי של צדדים. אכן, ההתבוננות במראה היא דרך להכרת ה’עצמי’ שמורכב מהרבה ‘אניים’ – דמויות. עצם העניין שפני אדם נקראים פנים ( ברבים) כבר אומר לנו שבאחד יש הרבה.
    אינני רוצה להלאות – יש עוד הרבה מה ואיך לקרוא מתוך שירך זה.
    אכן נועז, חצוף, חושפני ( ואיך לא, הרי את עומדת מול מראה מגדילה, ומגדילה לעשות).
    יישר כוחך.
    יונה וולך, כבר אמרתי, לא?

  12. נורית יקרה מאוד,

    כאילו הקוראת אשר בך נכנסה לקנן בתוך ראשי,
    או לכל הפחות בתוך השיר:)

    בורכתי בקריאה כה מדייקת, בקריאה הזאת שלך המקיפה
    כל פרט ופרט לעומקו ולרוחבו ומצרפת אחד לאחד
    לקומפוזיציה השלמה-
    שאני קוראת ומתרגשת.

    ברשותך, אני שומרת את הקריאה הזאת בצמוד לשיר.

    תודה!

  13. זיוה יקרה,
    שיר מדהים ביופיו, בעיצובו, בעומקו, ברבדיו.
    קראתי, שלא כהרגלי, תגובות בשרשור זה, ומצאתי עצמי מזדהה עם כל מילה של נורית שהיטיבה לגעת בנפשו. אוסיף כי השימוש שאת עושה בגופים, פעם גוף ראשון, פעם רבים, זכר אחד מול דמויות נקביות רבות, הניבטות דרך עיניה של נקבה המגדילה לראות מן הפנים אל החוץ תוך שהיא מתקרבת אל השיא, שרובדו האחד הוא אירוטי ורבדיו האחרים הם פסיכולוגיים, השימוש הזה בשפה הוא גאוני בעיניי, משום שכאן זה נראה טבעי כל-כך וקריא, שלא כמו בניסיונות אחרים שנתקלתי בהם שנראו לי מעושים.
    את משוררת בחסד, תודה על התענוג הזה.

  14. מזי יקרה לי,

    תודה מקרב לב על החידוד לגבי הגופים הלשוניים
    המתפקדים כאמצעי בשיר לעיצוב הדמויות הפנימיות,
    תודה על הקריאה מרחיבת הדעת והמיטיבה לראות.

    תודה לכל מי שטרח ובא להגיב
    זה לא מובן מאליו
    וכמובן המון תודה למערכת ‘זוטא’.

    שלכן/ם
    זיוה

  15. תודה על ההסבר , אבל אני חושב שמשורר לא צריך תמיד להסביר את תחושתיו בשיר שכתב, או להסביר לקורא את הנאמר , היופי של קריאת שירה הוא בעיני המתבונן , של חשיבה חופשית , ולתת לו להרגיש מה הוא מרגיש כלפי השיר לטוב או לרע, כי כך המשורר/ת לומד/ת דברים אחרים מאנשים אחרים זה כל היופי . בכל מקרה תודה על הסבר המעניין
    ועל המטאפורה .

  16. שלום נתי,

    מסכימה אתך.
    ובתנאי שיש קריאה המבוססת על הכתוב.
    על כול הכתוב.
    על הקומפוזיציה השלמה
    ולא רק שברי מילה.

    ולא רק ‘קריאה’ של השורה הראשונה:
    “מִישֶׁהִי מְאוֹנֶנֶת…” אמיתית או פרובקטיבית
    מתוך מטרה להכפיש אותי בכל שיר שלי שעולה כאן.

    שבוע טוב
    זיוה

  17. מגיבים מסוימים [השמות הוסרו בידי המערכת]
    כבר השיגו את מבוקשם.
    ועוד טוקביסטים מטעמם או שלא מטעמם.
    בשם חצוי, בשם גלוי או בשם עלום
    תחת כל שיר שלי ולאורך זמן.

    ומה לא היה כאן, השיא היה האשמה בהעתקה
    שלא הייתה ולא נבראה.
    (וכמובן, היו זמנים לא כל כך מזמן
    כשההכפשה לא הייתה המטרה
    אותם הכותבים היללו את שיריי)

    שכנעתם אותי, אין טעם לקריאת השירים
    במילא לא קוראים. תחת שיריי יש מטרה אחת
    והיא הכפשה של מי שכתבה אותם.
    הם יחזרו למגירה.

    אני מבקשת ממערכת ‘זוטא’ להסיר את השיר שלי
    ירצו? את כל שיריי
    אין לי כוחות יותר מול הלינץ’ הנעשה לי כאן
    בכל פרסום שלי.
    באמת אין לי כוחות.

    תודה וסליחה,
    זיוה

  18. זיוה יקרה

    ומה עם הקוראים שאוהבים ומתרגשים משיריך? אנחנו לא נחשבים? כל התגובות לשיר הזה הן חיוביות ולמעלה מכך. אנחנו מכירים גם את המתנכלים לשיריך האחרים אבל הם המיעוט. אני מקווה שזוטא לא ייענו לבקשתך ולא יסירו את השיר ואת תמשיכי לפרסם באותו אומץ שאת מגלה בשיריך. רק טוב והמשיכי לכתוב.

  19. מאוחר מדי.

    ההכפשות נבטו וסחפו כל קרקע אפשרית.
    יש להם מזל אחד
    שאין לי לא את המצב הכלכלי
    ולא את המצב הבריאותי
    כדי לתבוע אותם.

    ומעבר לכך, שוכנעתי גם אני
    שאינני מתאימה לעולם הזה.

    רק טוב,
    זיוה

  20. זיוה

    שומדבר לא מאוחר , את תמשיכי לכתוב , וגם אני ולמען האמת כמשורר מין המניין אותי ממעטים לפרסם, ואני לא מתלונן כי עד שאיזה עורך יתפוס את העין והלב זו ברכה , דווקא אם הכפישו אותך .. (גם את יונה וולך הכפישו לגמרי) את צריכה לבנות חומת מגן . ובעיני השירים שלך יקרים מפז ויש לך את זה מהבטן.

  21. תודה מקרב לב נתי.

    האמת, בתחילה חשבתי שאתה ציני בתגובתך
    (לצערי, אני כבר רדופת טוקביסטים! מנסיוני,
    בזהויות שונות ומשונות)

    ולהבהרה,
    אין לי כל בעיה עם ביקורת לְשיר.
    הבעיה היא כשביקורת היא מניפולטיבית
    ופרובוקטיבית לשמה, כדי לנגח יוצר.
    פעולה נלוזה בפני עצמה ולא רק כנגדי!

    אני מודה למערכת זוטא על הבחירה
    בשיריי. ועל יושר לבם.

    זיוה

  22. המראה המגדילה היא גימיק חביב, לא יותר.

  23. ‘אלוירה’

    צודקת. המראה המגדילה היא גימיק חביב, לא יותר.
    ולכן כדי שלא תשתעממי
    הגיבי למה שאינו בעינייך גימיק חביב,
    לא יותר.

    ברכות
    זיוה

  24. זיוה היקרה,
    סוף סוף יצאתי מן החושך (המבחנים הרבים שנערמו על שולחני, שאילצוני להיעלם מן העולם…)אל האור. ורגע לפני שאשקע שנית בעלטה, פקדתי את האתר, וקראתי את שירך(+ “שִרְשוּר” התגובות, שיצרו שִׂיחַ מרתק).
    דומני שאתקשה להתחרות בתגובתה של נורית צדרבוים, שהעמיקה חדור לנבכי השיר, ובתוך כך – “שִיְּטָה” בעולם הקסום של הגוף והנפש – ושל מה שביניהם, כמו גם של מכמני הלשון -ובהם, למשל, ריבוי המשמעויות של המילה ‘פנים’, והאופן שבו הן מעניקות קשת רבגונית של היבטים, המחדדים את המבע השירי שלך; אשר על כן – אצטרף אליה, ואף אוסיף לשַבְּחֵךְ וּלְהַלְּלֵךְ על “מעשה הבריאה” של שירך זה הקסום!
    ואינני יכולה לחתום את דבריי מבלי להתייחס למאבקך במי שנתפסים בעינייך כמכפישייך. כל עוד את משיבה מלחמה שערה – הדבר מקובל ואף נכון בעיניי, אך בשום פנים ואופן אינני מקבלת את הגישה התבוסתנית, המתבטאת, בין השאר, בכך שאת מבקשת להסיר את שירך / שירייך, ו/או – שאת מוצאת עצמך כמי שאינה מתאימה לעולם הזה.
    אני חושבת שניסיון חייך לימד אותך שלעולם יהיו מי שיאהבו אותך ואת יצירתך, לצד מי שלא יאהבו אותך או את יצירתך. עלייך לזכור, שכדי להיות מאושרת (תרתי משמע) – את היא זו שצריכה לתת את האישור לעצמך, ואל לך לחכות לאישורים חיצוניים.
    ודי לחכימא ברמיזא…
    דפנה

  25. וראיתי,
    כל אותך
    שְׁקוּפה
    מול מראה מַגְדִילָה
    בלי שְׁחוֹרִים
    רק אותך….

  26. דפנה ודב יקרים

    תודה רבה

    זיוה

הוספת תגובה

עליך להכנס בשם משתמש וסיסמה כדי להוסיף תגובה.