חמש אצבעות / רונית בכר שחר  

כְּשֶׁיָּצָאת מֵהַכּוּס שֶׁל הָאִמָּא שֶׁלָּךְ בְּרֶבַע לַחֲצוֹת הַיּוֹם שֶׁל שַׁבָּת
עָמְדָּה הַשֶּׁמֶשׁ לִשְׁקֹעַ
אִמָּא שֶׁלָּך שֶׁאַף פַּעַם לֹא הָיָה לָהּ מַרְגּוֹעַ
פִּלְּלָה שֶׁתָּמוּתִי מִיָּד
לְאַחַר שֶׁבְּכָל חָדְשֵׁי הֶרְיוֹנָהּ גָּרַמְת לָהּ סֵבֶל מֵעִיק
בְּגַב הַזְּרוֹעַ הַשְּׂמָאלִית
(שָׁם פָּשָׂה לוֹ גֵּרוּד מְיֻתָּר בְּדִיּוּק כָּמוֹךְ)
יָצָאת אֶל תּוֹךְ
יָמִים אֲכוּלֵי חֲבָטוֹת וְחֶדֶר צַר מָלֵא בעֲשַׁן סִיגַרְיָת נוֹבְּלֵּס עָבָה
לֹא הֵבַנְתְּ לָמָּה לָעִיר שֶׁאֵלֶיהָ נוֹלַדְתְּ
קוֹרְאִים פֶּתַח תִּקְוָה
מִישֶׁהוּ הָיָה צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת סֵדֶר בַּדְּבָרִים
לְחַלֵּק אַהִיסְטוֹן לְעוֹבְרִים וְשָׁוים
יוֹתֵּר אָלֶרְגְּיָה לַיֶּלֶד זוֹ מַחֲלָה שֶׁעֲלוּלָה לִהְיוֹת מִדַּבֶּקֶת

כָּעֵת אַתְּ צוֹחֶקֶת
יוֹלֶדֶת מִלִּים כִּבְדוֹת מַשְׁמָעוּת מְנַסָּה לְהַר פֹּת
זֶה זְמַן מָה שֶׁאַתְּ מִסְתּוֹבֶבֶת
עִם פְּתִיחָה חָמֵשׁ אֶצְבָּעוֹת

 

,

מעבר לפינה: תמרה אור סלילת

תגיות: , ,

33 תגובות »

  1. שיר מאוד יפה ומרובד משמעויות.
    אהבתי את השימוש הדו משמעי במוטיב הלידה

  2. יצאת מפתח התקוה ברבע לחצות היום
    אל עולם מלא עשן…אך
    …נובלס אובליז’…ואת צוחקת על העולם…
    בכאב רב.!
    כתיבה חכמה….
    יום טוב!!

  3. שיר כעור במתכוון ובוטה בביטויו על אמת מרה – בעיניה של היוצאת לאוויר-העולם, כתוב מתוך רטרוספקט, מנסה להציג בלא כחל ושרק במרוחק וללא רגשות.

  4. תודה חנה. תודה שטרחת ובאת את כל הדרך גם משם. ((: שמחה מאד שאהבת.

  5. באמת איפה התקוה בפתח תקוה
    שווה להיכנס, את מלכה של שירים ומילים

  6. כל כך הרבה כאב יש בשיר שניתן ממש למשש אותו (בחמש אצבעות או יותר). מזלך שניחנת בכישרון ובכוח להפוך כאב לשיר נפלא. זה גם מזלנו, תודה.

  7. שיר נורא, אם כי אין ספק שהחוויה כנה.אך זוהי שאלה גדולה איך “מגלגלים” זעם וסבל ליופי.

  8. רונית, את פשוט אלופה. איזה כישרון עצום. אם אכן הכאב הזה אוטוביוגרפי או לא, אין לדעת, וזה גם לא חשוב, כי הוא צורב כמו חומצה משתכת (מאכלת) היורדת חדרי בטן.
    אלוהים ישמור את הילדה הקטנה הזאת… איך היא מסוגלת להתמודד בעולם הנורא הזה, הכל-כך נעדר חמלה, אליו נולדה.

  9. לדניאל. תודה על הביקור. היום אני ביום קשה. עצוב לי נורא שהילד וילדתו שבו ארצה. איכשהוא זה תמיד מחזיר אותי למקומות הללו הבודדים והדחויים של הילדות.

    אחר כך זה עובר.

    תודה גדולה.

  10. ליורם מרקוס חברי…

    הבנתי למה כיוונת אבל בעיני אין מילים כעורות בשירה , יש מילים כעורות במעשים. אהבתי את התייחסותך לריחוק, לא ממש זוכרת אם כתבתי את זה כך אבל כך זה נקרא בעיניך ודי לי בכך.

    תודה גדולה שבאת הנה.

  11. שיר חזק שמעביר היטב את הכאב. בעיניי השורות על האהיסטון מיותרות ומחלישות את השיר. היה עדיף לסיים את הבית ב “צריך לעשות סדר בדברים”

  12. תגובה לאלית. ואללה שנים שלא ביקרתי בה. בעיני ההתחלה והסוף של העיר זה בערך בבלינסון. (: שמחה מאד על חברותך החדשה ושאת אוהבת. (:

  13. פשר לכתוב על שיר שהוא נורא כוסי. כמו כוסית, אבל ברצינות, עם זאת, הוא לא קל לעיכול, בהתייחס לביוגרפיה של הכותבת.

  14. אפשר לכתוב על שיר שהוא נורא כוסי. כמו כוסית, אבל ברצינות, עם זאת, הוא לא קל לעיכול, בהתייחס לביוגרפיה של הכותבת.

  15. תודה חנה קב רוט. בעיקר מזלי שאם לא כן לא הייתי ממשיכה עם המילים, איפושהוא הייתי נגמרת בתוך הכאב והעצב. נראה לי שמוטיב הלידה חוזר ונשנה אצלי פעמים רבות. כי בכל פעם אני מתה ונולדת מחדש וסובלת גם מהצירים.

    פעם הייתי מסתובבת עם פתיחה מלאה כל הזמן כי אם לא היתה שם היה שם המוות.

  16. (שָׁם פָּשָׂה לוֹ גֵּרוּד מְיֻתָּר בְּדִיּוּק כָּמוֹךְ)
    השיר כמו חץ רב ראשים
    מכאיב בכל הגוף
    חזק ועוצמתי

  17. כמה כוח. איך הצלחת לצייר לי חיוך (מר) על הפנים (הומור!) נוכח תמונה קשה ואיומה כל כך. אני אוהבת את הדיסוננס הזה. חזק.

  18. אני מודה שהיה לי קשה מאד לקרוא את השיר – המילים הבוטות חבטו בי כאגרוף בבטן
    אחרי שנרגעתי קצת, יכולתי לראות כי זו בדיוק החוויה שהשיר מנסה להעביר, ומהזוית הזו הביצוע מוצלח מאד
    אני חושבת שהמילה ´יותר´בסוף החלק הראשון מיותרת
    בסך הכל הסוף אופטימי, למרות שקצת קשה להבחין בזה עם האוירה של השיר, אבל אם המשוררת מסתובבת עם פתיחה אז כדאי לקוראים לחכות ללידה 🙂

  19. רונית
    לא הרבה יכולים לשיר עוצמה שכזו בבוטות לכאורה
    אבל כל מילה במקומה חובטת בדיוק כמו החוויות הקשות שעברה הדוברת
    בדיוק כמו להסתובב כל החיים עם פתיחה כואבת .

  20. לצביה ליטבסקי,

    לא יודעת מה זה שיר נורא, זה שיר שמתאר מציאות נוראית ואם הצלחתי בכך דייני.

    השאלה היא האם שיר חייב להיות ‘יפה’ – אני לא סבורה כך.

    האם ציורו של פיקאסו ‘גראניקה’ הוא ציור יפה?…

    תודה .

  21. אהבתי מאוד את ה”להרפֹת” בסוף מול “הכוס של האמא שלך” בהתחלה, גם בכתיב חסר הפות מאוד חזקה כאן, ויש מעין ניגוד, אולי פיוס, לעומת הקללה מהפתיחה. אני אישית לא חוויתי אותו כשיר כואב, אלא כמין התמודדות הומוריסטית, אולי סרקסטית עם העבר. כאב שהיה, והצל שלו קיים, אבל ברמה שאפשר לצחוק עליה. ויש בזה ריפוי. נפלא, בקיצור.

  22. לאיתי,

    כמו שכתבתי לך במייל אמש הכל כאן הוא אוטוביוגראפי, ככלל אני מאמינה שכשאתה כותב משלך , אמת, היא עוברת.

    תודה. שמחה מאד שאהבת . ד’ש לברצלונה.

  23. לנורית.

    תודה על התגובה. לגבי סופו של השיר , אני מאד שלמה איתו. (:

    רונית

  24. גליתוש… ואם לא נתייחס אל הביוגראפיה הזו?… (:

    תודה.

  25. תודה דבורה. החיצים הללו מכירה אותם היטב. שמחה שהשיר מעביר את התחושה הזו.

  26. עכשיו צריך לכתוב שיר מתוך נפשה של האמא.
    כשאנו מתבגרות, ומולידות בעצמנו, אנחנו רואות כמה דברים שלא ראינו קודם, כשהיבטנו מן הכוס-פות והחוצה בלבד, והיינו אפופות תחושות של עצמנו.

    השיר מכה כמובן, כי המילים בוטות והסיטואציה הסוציאלית קשה. כשקשה, אז קשה. אבל מה מעבר לכך? לידה חדשה של עצמך, פתיחה של חמש אצבעות לכתיבת שיר חדש.

  27. השורה הראשונה של השיר היא לכאורה הצגת מידע לקורא (יום ושעת לידה). המידע מובא כקללה ומתאר למעשה את חייה של הדוברת כמסכת קללות.
    הנסיון להרחיק את הידע, בצורת פנייתה של הדוברת אל נמענת שניה, לא מצליח (לדוברת לא למשוררת), והיא מקבלת את הדברים במן צחוק.
    השיר חסר הפיסוק נקרא בנשימה אחת ומצליח בקלות לגבור על מרחק השנים אשר בשיר.
    הקללה הפותחת הפכה לברכה.
    השיר משופע בפתיחות ובסגירות וזהו המאבק של הדוברת ויציאתה מהסגור אל הפתוח.

    רבע לחצות היום של שבת – היא סגירות כפולה -סוף השעון וסוף השבוע. כן שקיעת השמש, החדר הצר והמלא עשן,
    כובד משמעות המילים,
    הלידה היא פתיחה.כן שם העיר, לידת המילים, הנסיון להרפות, והסיום בפתיחה חמש אצבעות.

    אהבתי כמובן את כפילות הלשון במילה ‘להר פות’…

  28. לילך יקרה,

    אהבתי את מה שהשיר הוציא ממך.

  29. לתמרה,

    השיר בהחלט אופטימי. בכלל אם ניתן לכתוב ממרחק על הדברים נראה לי שעברנו את זה, אחרת הרי לא הייתי חיה נושמת ובועטת.

    הלידה התמידית היא חלק ממני.

    תודה רבה.

    רונית

  30. לדנה

    שמחה ששוחחנו, אהבתי מאד את תגובתך, ראית את כל מה שיש בשיר הזה שלי.

    (:

    רונית

  31. השיר מחפש המשך, המחאה לא הסתיימה פשוט נגמרו לה המלים,
    תקשיבי לה אולי המקור שירק אותך לעולם ברך אותך בתכונות
    שאת יכולה להתברך בהם ולבסוף לומר, תודה ! יואל

  32. דוקא שאת כותבת בוטה וחובט,,אני אוהב את זה עוד יותר,

    משם את כותבת, ועיטך טבולה ברחם,ככה כמו שהוא העולם,
    כאילו מה,פה זה מסעדה של פועלים, מה חשבת גורמה,
    ואני יותר שמח רונית שפרסמו את זה ברבים,
    וכל מי שחשב על ביאליק ושקספיר, גם הם באו משם,
    ואולי גם הם היו כגרד עור בעיני אמם,
    יפה את כותבת רונית ,מאוד אהבתי,
    מהמזוקן אשר

  33. תודה למצטרפים, רק הרגע ראיתי. ((:

הוספת תגובה

עליך להכנס בשם משתמש וסיסמה כדי להוסיף תגובה.