עוד לילה / אילן וייס
יֵשׁ לוֹ
עֵינַיִם צְהֻבּוֹת וְשֵׂעָר כָּחֹל.
הוּא נָדִיר.
הוּא חַי רַק בַּחֲלוּמוֹת.
זוֹ שֶׁרָאֲתָה אוֹתוֹ
עַכְשָׁו גּוֹוַעַת
מֵרֹב גַּעְגּוּעִים.
אֲנִי מִסְתַּכֵּל בָּהּ
לוֹחֶשֶׁת אֶת שְׁמוֹ
וְעַל הַקִּיר
צִלָּה הַפּוֹחֵת.
הַשָּׁמַיִם חֲנוּקִים בְּאָבָק.
כְּבָר שָׁנִים שֶׁלֹּא
יָרַד גֶּשֶׁם.
חֲבָטַת כְּנָפַיִם.
אֵין כָּאן צִפּוֹרִים.
הַחֹשֶׁךְ בְּפִתְאוֹמִיּוּת
לְלֹא שׁוּם מַעֲבָר.
עוֹד לַיְלָה.
,
מתאר משהו מוכר.. אהבתי, למרות האפלה שאין בה אור
אהבתי את האפלולית ואת החיים הקורמים עור וגידים רק בחלומות. נראה לי שיש נקודות מיותרות בסופי השורות, דבר שקצת מפריע לזרימה.
נורית
לקריאתי,
חלום בחיק חלום אצל חלום.
הדובר מתבונן כנראה בחלום-
במי שחולמת על אותו ‘נדיר’
להבנתי, השיר מבטא אווירת געגוע
משולשת, ומחנק
כלפי מי שצילה פוחת, כשאף היא גוועת מגעגועים.
יפה המטאפוריקה כלפי הצל הפוחת
עם בוא החושך.
הגעגוע המשולש, מעצים את החוויה
המפותחת בהמשך,
המסתורית משהו. געגוע אולי לבן אנוש
ואולי למהות כלשהי.
שיר מעניין,
תודה
יש לי ממש בעיה עם השיר הזה. יש לו כמה שורות מהודקות וטובות, אבל הרעיון הכללי לא מצליח להתבהר בשל מקרים של חוסר הגיון בתחביר אולי.
חֲבָטַת כְּנָפַיִם.
אֵין כָּאן צִפּוֹרִים.
הַחֹשֶׁךְ בְּפִתְאוֹמִיּוּת
לְלֹא שׁוּם מַעֲבָר.
עוֹד לַיְלָה.
ראשית, יש לומר טפיחת כנפיים. חבטה זה דבר הרבה יותר תקיף ומכוון. אבל תהא זו חבטה או טפיחה אם אין כאן ציפורים מניין זו באה?
בשורות הבאות נראה משום מה שחסר פועל… משהו שיקל להבין מה קורה לחושך: בא, יורד, נופל, נשמט, צונח… משהו.
ולבסוף… בפתאומיות היא שגיאה בעברית, שכן פתאום הוא כבר תואר הפועל: מילים המסתיימות בתנועת OM או AM כגון: ריקם, חינם וכיו”ב היוו בעבר צורת תואר הפועל שהטשטשה בעברית המודרנית.
להבנתי, סיפור אהבה של השמש ללילה מצודד עם עיני כוכבים.
כמו כל סיפור אהבה בלתי אפשרי, אין השניים יכולים להתקיים בצוותא. בשיר הזה ניכר התסכול, כי רק כשהשמש שוקעת הלילה נולד.
על אף נדירותו של זה הכותרת מרמזת על עוד לילה אחד מיני רבים.