לעת ערב / רותם בכר
הַמַּסֵּכוֹת דוֹאוֹת לְפָנֶיךָ.
הַשְּקִיפוּיוֹת. הַחַלוֹנוֹת.
הָעֶרֶב מוֹתֵחַ אֶצְבָּעוֹת
רַכּוֹת. עוֹטְפוֹת.
הוֹ! לִצְנֹחַ אֶל הַיָּדַיִם הָאֵלֶּה
הַחַמּוֹת.
הַנָּשִים בָּחַלּוֹנוֹת.
הַמִּפְגָּשִים.
וְאוֹתָם יְלָדִים מִשְתוֹבְבִים.
מִי שֶיָּקוּם בַּבֹּקֶר
יִתְגַּעְגֵּעַ
אֶל אוֹתוֹ רָעָב
נוֹרָא
הַמִּתְפַּשֵּׁט בַּנְּשִימוֹת.
אַחֲרֵי מוֹתִי
יְפַשְׁפְּשוּ בַּחֲדָרַי.
אוֹר חָדָש יָצִיף הַחָלָלִים.
מִכֹּרַח הַמָּסֹרֶת
יַפְשִיטוּ אוֹתִי
וְיִכְרְכוּ בְּלָבָן.
הַגּוּף יֻנַח בָּאֲדָמָה.
אַחַר כָּךְ יְדַבְּרוּ עַל
מִי שֶׁהָיִיתִי.
מִי שֶׁהָיִיתִי.
הַשְּׁקִיפוּיוֹת.
הָחַלּוֹנוֹת.
הָרָעָב.
,
יש משהו נכון מאד בקצב של השיר.
מבכר לבכר -אהבתי מאד – הסוף נפלא.
קראתי את שלך ועברתי לרותם את שניהם אהבתי ואז התבלבלתי בשמות (: אז שלך כשלי והשיר מעולה. חותך.
שיר יפה וצלול; מה שנותר, מה שנשאר.
ניסיתי להבין למה הכוונה בשקיפויות. החלטתי לדמיין את המסכות הדואות כשקופות, כך שהפנים שלנו משתקפות דרכן, הן דואות לפנינו ואנחנו מנסים לתפוס אחת. זה לא קל. או אולי, בגלל שהן שקופות, רואים אותנו דרכן, דרך כמה וכמה מסכות שקופות, כך שיש לנו כמה וכמה פנים…
הבתים השלישי, הרביעי והחמישי נדמים לי כשיר נפרד.
לא הכל הבנתי, אבל תודה על שיר שגרם לי להרהר ולקרוא שוב ושוב.
רֵיק, רדת-ערב רץ
ומסמֵר אפו בסילוני שינה, לבן, רצוי, קרוב,
רכון ומקולף, הוא מסתתר ברחוב. מראות-
מראות: והשדרה – אחת;
שם מי-וורדים בין הדממות תזליף
אשה קודרת, חגיגית, כתומה,
מעל הראש הזה – עוד לא היו צללים.
צרה קשישה תסמיק מעֲדנות
מעצם הצינה. אדם וּבְּנוֹ
קורעים אותה, בלי עצב, עד תומה.
מִי שֶיָּקוּם בַּבֹּקֶר
יִתְגַּעְגֵּעַ
אֶל אוֹתוֹ רָעָב
שלום רותם,
מאוד אהבתי את שירך.
המילים האלה דיברו אלי במיוחד.
תודות לך ושבוע מבורך
לאה