בטרם / רוחה שפירא
הַלַּיְלָה מַחֲלִיפִים אֶת שְׁעוֹן הַקַּיִץ
וְיֵשׁ לִי עוֹד שָׁעָה לַחֲלוֹם שֶׁאֲנִי אֲהוּבָה.
,
מתוך ספר השירים הגוף כואב את ראשיתו, שראה אור בספטמבר 2010 בהוצאת פרדס
,
19 תגובות »
הוספת תגובה
עליך להכנס בשם משתמש וסיסמה כדי להוסיף תגובה.
יזה יופי איזה יופי!!!
מאד נוגע
מקסים ! אצלי זה תרתי משמע…
יותר פיסה של שיר משיר של ממש. אבל עדיין יפיפה!!
יפה – גם הרעיון, גם האריתמתיקה, וגם הקצרנות.
תודה לכן בנות שקיבלתן בחן את השעה הנוספת.
עדה, 1+1=2 זו מתמתיקה הכי פשוטה, ולא צריך קצרנות בשביל להגיד את זה בקיצור.
שיהיה לילה-יום טוב לכולנו.
אהבתי. כה פשוט… 🙂
נוגע ללב ומעורר הזדהות
איזה יופי! על התפר שבין שעון הקיץ לחורף, נולדת התשוקה לאהבה.
מה שקובע באמת – או איפה היא המציאות החמקמקה — ובתימצות.
תודה רוחה. שינה מתוקה לכולכם!
הזמן, אנחנו מנסים לשלוט בו ע”י קביעת גבולות (שעות, דקות). טוב שהחלום לא שמע על זה.
כל כך הרבה עוצמה בשתי שורות שאי אפשר לקרוא אחרי כן דבר. הולכת לנשום אויר, עוד מעט אשוב.
נהדר, נהדר, נהדר!
אפשר להחליף את שעון הקיץ בכל חודש? 🙂
מיכל, מה קורה לך כשאת קוראת את פגיס, רביקוביץ או יונה וולך – מתעלפת? שבחים מוגזמים מביכים לא פחות מביקורת שלילית.
תודה רבה לכל המגיבים!
מפגש אלגנטי בין המצוי לרצוי
פוריות והצלחה
שיר מקסים בפשטותו ואומר עוד משהו על זמן האהבה.
באמת מקסים. מקסימה רשימת התגובות המכורות שעומדות בשערי
שורות הכי מדייקות שעמום וחסרות מעוף
שקראתי מעודי.
זיוה
“כל הפוסל במומו פוסל” “ודי לחכימא ברמיזא”