הערת אזהרה / חנה קב-רוט
מֵרֹאשׁ הַפִּסְגה עֵינֶיךָ צוֹבעוֹת אוֹתָהּ
יָרֹק זוֹרֵם
אַךְ הִיא לְבָנָה עֲצָמוֹת יְבֵשׁוֹת עד הַיָּם הָאַַחֲרוֹן
אוֹכֶלֶת אוֹהֲבֶיהָ.
אַל תֵּרֵד לַבִּקְעָה כִּי לֹא תְּחַיֶּנָה.
אַל תִּכָּנֵס בִּשְׁעָרֶיהָ
עָלֶיהָ אַל תָּבוֹא
דּוֹמֵם
וְחוֹלֵם
הִשָאֵר בִּנְבוֹ.
,
זה שיר קשה
אכן, מה שרואים משם אינו מה שבפועל ובכל זאת…
אכן שיר קשה. קשה ויפה. מאוד נהניתי
יוצא מן הכלל! בחומרה ובאיפוק, ובחזון עצמו.
אכן. מהר נבו הכל נראה יפה מאד, גם אם המרחק מעציב – אבל כשהחלום הופך למציאות, הרבה מהזוהר נעלם.
במיוחד יפות בעיניי שלוש השורות האחרונות, וגם הכותרת.
מה פירוש
השאר בנבו ?
השיר מרמז שמוטב היה רק להשקיף על הארץ ?
חזון העצמות היבשות כארמז
ובניגוד למקור
מוסיף רובד אירוני כאן בשיר.
לפעמים, זאת התחושה הקשה
שמוטב
לחלום ולא לחוות מקרוב
לבוסס בדם.
תודה.
לדבורה מור: ואם כן? ואם זה מה שאומר השיר, האם זו בעיה בעינייך?
מאד אהבתי את המיניות שבשיר
ראשית , תודה לכל המגיבים. לדבורה מור – לגבי שאלתך האם המסקנה המתבקשת היא “להשאר בנבו” – לאוו דוקא. השיר אינו פרוגרמה ואינו מצע אידיאולוגי. הוא מבטא כעס, יאוש ואכזבה שקיימים תמיד לנוכח הפער בין חלום ומימושו , כפי שעמדו על כך יפה המגיבים לשיר. אין בו מסקנות אופרטיביות ואם הוא מעורר אי-נחת ושאלות קשות-זו הייתה כוונתו. מה לעשות, גם לי יש יותר שאלות מתשובות. למגיב מס’ 8-R עלית פה על רובד סמוי בשיר שהוא בהחלט בעל קונוטציות מיניות. קריאה חוזרת ותשומת לב ללשון השיר בוודאי תחשוף את הרובד הזה לקוראים נוספים.
אכן, זה שיר בו אומרת הדוברת דברים קשים מאוד על עצמה: שהינה “אוכלת אוהביה” וכי אין סיכוי לעורר אותה שוב לחיים מבחינה מינית: “עָליה אל תבוא” – על הבקעה שהיא כולה ‘עצמות יבשות’…
תגובתי לא נקלטה משום מה, אני מנסה שנית ממחשב אחר.
שיר מעניין ומורכב, לכאורה שיר מחאה כלפי הארץ התובעת קרבנות, אבל שלא בדומה להרבה שירי מחאה אין הוא פלקאטי. הוא מתכתב בדרך אירונית עם מעמד משה על הר נבו, עם חזון העצמות היבשות של יחזקאל (כפי שכבר עמדו על כך) ועם דבר המרגלים על “ארץ אוכלת יושביה”. אבל גם אני כמו R סבור שיש כאן רובד מיני. המשפט “אל תבוא עליה” (במקום – אליה) הוא בעילה במשמעות המקראית. מצטרפים לכך בטויים נוספים בשיר. ואני שואל את עצמי האם הארץ מטאפורה לאישה או אישה מטאפורית לארץ. האם מדובר כאן רק על יחסי אדם לארצו או יחסי אישה-גבר. שתי הפרשנויות אינן מוציאות אחת את השנייה אלא מקנות לשיר עומק. בין כך ובין כך שיר עוכר שלוה ובעיקר – חזק.עם זאת אינני מסכים עם אסי שהדוברת אומרת דברים אלה על עצמה. הדבר הוא על הארץ (או האישה) בגוף שלישי.
לאסי שלום
פירושך אמנם שנון ומגייס את הביטויים הנכונים לעניין המיני, אך צר לי לאכזב אותך. הדוברת אינה נושא השיר. ואגב, ההיבט המיני מתקשר אף הוא בדרך מסויימת לאלו המרגישים לא רק בעלי הארץ אלא אף בועליה, לפחות מטאפורית…האזהרה מופנית אליהם ומלבד זאת ההיבט הגלוי של השיר הוא עיקרו.כמובן שאיני יכולה לעצור את דמיון הקורא מלהשתולל.
שיר חזק וכתוב היטב אבל מייאש, ואני מקווה, חנה, שהוא לא האידאולוגיה שלך… נכון שלפעמים הדבר הגרוע ביותר שיכול לקרות לחלום הוא התגשמותו, אבל זה לא יעצור אותנו מלהמשיך ולחלום ולקוות ואפילו לנסות.כדי להשיג משהו שאף פעם לא היה לך – עליך לעשות מעשים שאף פעם לא עשית.
אסי אכן בתגובתך אומרת דברים קשים מאוד על עצמך. לא יודע עם טיפול אצל פסיכולוג יעזור. קשה – אפילו לפסיכולוג לטפל בטמטום, ורוע. תגובתך מעידה על מוח יבש. הייתי מציע לך להתבונן מידי פעם בראי או להחליף את הראי הקיים ולא לעוות תגובות של אחרים. אני מאד אוהב את החיבור בין אדמה ומיניות.
ב’ קב-רוט היקרה נא לא להתייחס לאתנו/פופ פסיכולוגיה של כמה מהמגיבים המנסים לקשור בין היצירה לאישיותו של היוצר. זאת לא ביקורת על יצירה אלה רשעות מילולית. אני אהבתי את אשר כתבת.
יש פער מעניין בין כותרת השיר שהיא מושג משפטי מודרני הלקוח מתחום הרישום בטאבו, נדמה לי, לבין הלשון בגוף השיר שהיא כמו-מקראית. זה יוצר מתח בשיר, נוסף למתח ולניגודים בין הארץ הנראית ירוקה וזורמת לבין היותה בקעה מלאת עצמות יבשות,יש גם מתח בין יסוד נקבי ליסוד גברי. השיר יפה, מעניין ומעורר מחשבה.
חנה יקרה!
שיר נהדר. ברור “שהדוברת” יש לה “אג’נדה” פוליטית. אבל לא זה עיקר השיר. יש כאן שימוש נפלא בנקודת תצפית: “מה שרואים מפה לא רואים משם”. הצבעים הממשיים והסמליים. כמובן הקונוטציות המקראיות.באמת במצבים מסוימים עדיף להשאר על הר נבו מאשר לראות כיצד הכל מתחרבש לנו. וכמובן שהלך הרוח של השיר מדבק. מה לעשות, כן. מרחוק הכל נראה טוב יותר אבל אנחנו, לעזאזל, קרובים מדי. יופי של שיר!
הדבר הראשון שעלה בראשי בקריאה של השיר – הטרנטולה שהורגת את בן הזוג לאחר הזיווג.
לרחל מתגובה 18,
אם זה כל מה שהצלחת לדלות מהשיר המעניין והמורכב הזה, הרי זה מעיד עלייך יותר מאשר על הכותבת.
לשרלי
אין לי בעיה .
אנו חיים בדמוקרטיה .
מותר לי לתהות ויש בי תהייה , בלבד .
היי חנה יקרה.
אהיה כנא איתך, בקריאה ראשונה ושנייה השיר היה לי כחידה קשה לפיצוח.כן ראיתי את ההקבלה למשה על הר נבו והארץ המובטחת,אבל זה שלעצמו לא פתח לי דלת להיכנס לתוך השיר.מה כן עשה לי את זה? קריאת הביקורות והתגובות. עם כל תגובה חשתי שאני למד על השיר יותר.עכשיו אני אוהב אותו יותר. הוא ידידותי יותר לסביבתי ויותר מכניס אורחים.
שלך תמיד,בעיון.
טוב. טוב מאוד וחזק.