* / שמואל כהן  

כִּמְעַט שְׁקִיעָה
אַתְּ שׁוֹכֶבֶת עַל הַחוֹף
יָדִי חוֹפֶרֶת בַּחוֹל הָרַךְ
עוֹד מְעַט תַּחְלִיק
וְתִגַּע
הַשֶּׁמֶשׁ בַּמַּיִם

,

מעבר לפינה: דניאלה אידן

תגיות: ,

14 תגובות »

  1. מקסים! אהבתי את המשחק בכינויי הגוף, שמעניק לשיר נופך כמעט בארוקי, מוליך שולל, ואת ההשקה המתעתעת בין היד החופרת לשמש השוקעת.

  2. נחמד. מזכיר את הכתיבה של ענבל כהנסקי.

  3. נפלא!

  4. מקסים גם בעיניי! ואיתי היטיב לנסח מדוע…

  5. שיר כיפי. יש לי סימפטיה לשירי חוף-ים, זהו מיקום השולף מהר מאוד את החושים, מיקום אירוטי.

  6. שיר סקסי!

  7. אהבתי את הקריצה הזאת, המרפרפת ומבלבלת בכוונה, בשלוש השורות האחרונות.

  8. בשורה “עוד מעט תחליק” יש הרבה מאוד קסם, כיף של שיר

  9. כמו הייקו מקומי מורחב

  10. שיר מאד חושני עם הרבה אווירה…

  11. אהבתי. מילים פשוטות אבל ציור חי, כל אחד יכול להרגיש את המקום והזמן לכן אכן חושני…וגם משחק בתחושותינו: יודע מה אנו חושבים -וזורק אותנו למקום אחר בציור.

  12. כמה קצר, ככה טוב!

  13. ממש הייקו מקסים אבל ברשותך שני תיקונים קטנטנים וזה מושלם:

    כמעט שקיעה.את
    שוכבת על החוף.
    ידי חופרת
    בחול. עוד מעט תיגע
    השמש במים.

  14. פסיחה מן השורה בצד
    גלישה מתעתעת
    מהיד אל השמש
    מרחיבה דעתו של אדם:)

    הקפאת התחושה והרגע עשויה
    להפליא.

הוספת תגובה

עליך להכנס בשם משתמש וסיסמה כדי להוסיף תגובה.