הוא כתב לי אז פתק קטן. כתב: עצוב. כתב: מקווה שגם את.
כתב: חושב על זה הרבה. אולי באמת ניפגש. אחרי זמן נפגשנו.

שלום לך, איש מסכן,

כאן, עם היפרדנו, מנוי וגמור וכתוב וחתום ועשוי להתהפך בכל רגע,
הריהו ההסכם שלנו, שבו ייאמר כך:

הַשָּׁעָה בַּקּוֹמָה הַשִּׁשִּית הָיְתָה הַקְּפוּצָה בְּחַיַּי

בִּשְׁכוּנַת יַלְדוּתִי
עוֹד בַּיִת נֶאֱסַף אֶל אַדְמָתוֹ

לדוד פוגל

עֵינֵי הָרֶנְטְגֶן שֶׁלִּי בְּגַבְּךָ

לאמי יש כנפיים רחבות כאלה, צהובות עם נמשים ירקרקים.

אֵלוּ הַחַיִּים
דָּבָר לֹא לָקַחְתִּי מִמְךָ