הָאִישׁ שֶׁיוֹשֵׁב מוּלִי

שׁוֹכֶבֶת עֵירֻמָּה שְׁלֵוָה
זָהָב מוּתָך מִתְפַּשֵּׁט לְכִיוּונִי

“רגע”, לחשתי, שפתיי כמעט אינן נעות. האם שמעת אותי?

בְּמִנְיָן הַשָּׁעוֹת הַיּוֹמִי חֲסֵרָה לִי שָׁעָה

הַפַּחַד שֶׁלֹא יִהְיוּ לִי תַּפּוּחִים
עוֹשֶׂה אוֹתִי חַסְכָנִית.

הַהֵד נִמְלָט מֵהַפֶּה הָרָפֶה,
הַהֵד מְזַנֵּק מִקִּיר לָבָן לְקִיר לָבָן

תּוֹךְ דַּקּוֹת הָעוֹלָם נִרְאֶה אַחֶרֶת

עַכְשָׁיו בָּרֶגַע הַזֶּה
כְּשֶׁהַפַּחַד אָסוּף כְּאֶגְרוֹף

בִּלְבוּשׁ בֻּבַּת תַּפְאוּרָה
אִמִּי אֵינָה מְזַהָה אוֹתִי.