אֲבִי
פּקַעַת כְּאֵב מְתֻלָּעָה

בַּיָּמִים הָהֵם
רָצִינוּ רַק אִשָּׁה שֶׁל חֲלוֹמוֹת

שלום לך, איש מסכן,

בָּרוּר שֶׁהָרוּחַ מִתְדַּפֶּקֶת.

זָר נָעַץ בִּי מַבָּט שֶׁאָמַר,
“לִמְדִי אֶת הַפּוֹאֶטִיקָה הַמִּשְׁפַּחְתִּית שֶׁלָּךְ”

הוּא שָׁאַל אֶת הַהוּא: מִישֶׁהוּ פֹּה חָלַם

מרגע שהחליט חש איזו התרוממות רוח

קֹדֶם יוֹרִים בָּאֲוִיר,
אַחַר כָּךְ מְכַוְּנִים

הַמַּסֵּכוֹת דוֹאוֹת לְפָנֶיךָ.

יֵשׁ לִי עִנְיָנִים שֶׁאֲנִי מִתְעַסֶּקֶת בָּהֶם
שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם מִן הַטִּפְּשׁוּת הַקְּלוֹקֶלֶת שֶׁל שִׂיחַת חֻלִּין