ורד אמרה ‘כל אחד יכול לדחוף לך יד לתוך הוואגינה ולסובב’

בְּסַרְבָּלִים מְשֻׁמָּנִים, בַּעֲנִיבוֹת מְחַיְּכוֹת, בִּטְרִיקוֹ מַבְלִיט וּמִשְׁחוֹת מְעַצְּבוֹת, בְּלֹבֶן שִׁנֵּיהֶם וְחֻלְצָתָּם, בְּמִכְנָסַיִם צְמוּדוֹת.

חֻלְצָה
וְעוֹד חֻלְצָה.

אֵלוּ הַחַיִּים
דָּבָר לֹא לָקַחְתִּי מִמְךָ

אַל תִּשְׁתֹּק לִי אֶת הַגַּב שֶׁלְּךָ

אַתְּ מְבַקֶּשֶׁת מִלִּים, וּבִתְמוּרָה
מַעֲנִיקָה שְׁתִיקָה.

אנחנו בני עשרים ולה אין לה כח לכתוב או לחשוב כי היא עייפה.

סָפַגְתִּי, טָעַמְתִּי מֵהַכֹּל,
מַכּוֹת קְלִילוֹת, חֲבָטָוֹת כְּבֵדוֹת

אֲנָשִׁים שֶׁחוֹפְרִים בָּהֶם
מְעַצְבְּנִים אוֹתִי