דיאלוגים מהוואגינה / רונית בכר שחר
ורד אמרה ‘כל אחד יכול לדחוף לך יד לתוך הוואגינה ולסובב’
הוא כתב לי אז פתק קטן. כתב: עצוב. כתב: מקווה שגם את.
כתב: חושב על זה הרבה. אולי באמת ניפגש. אחרי זמן נפגשנו.
כאן, עם היפרדנו, מנוי וגמור וכתוב וחתום ועשוי להתהפך בכל רגע,
הריהו ההסכם שלנו, שבו ייאמר כך:
לקול מחיאות כפיים ורשרושי שקיות במבה עולה המסך ועל הבמה נגלה פיל המפזז לצלילי מוזיקה רועשת.