נִזְכַּרְתִּי אֵיךְ פַּעַם
הָלַכְתִּי בְּגֶשֶׁם רִאשׁוֹן

בַּיָּמִים הָהֵם
רָצִינוּ רַק אִשָּׁה שֶׁל חֲלוֹמוֹת

“מי בא לבקר אותנו?” שאלה המטפלת את אמי
מבלי לצפות לתשובה, כרגיל.

תְּמוּנָתְךָ צְמוּדָה בִּנְעָצִים
אֶל תַּת-עוֹרוֹ שֶׁל זִכְרוֹנִי

כאן, עם היפרדנו, מנוי וגמור וכתוב וחתום ועשוי להתהפך בכל רגע,
הריהו ההסכם שלנו, שבו ייאמר כך:

כְּשֶׁהָלַכְנוּ לַשּׁוּק הָיִיתִי הַזָּר

סוֹנְיה לָמְדָה בְּבֵית הַסֵּפֶר לְבָנוֹת שֶׁל הַמִּיסְיוֹן

הַפְּסַנְתֵּר הַיָּשָׁן מוּטָל בֶּחָצֵר, אֵיפֹה שֶׁבָּנִינוּ
פַּעַם בַּיִת עַל הָעֵץ

דַּקּוֹת נוֹגְסוֹת, עוֹמְדִים. בֵּינֵינוּ