הַיּוֹם אֲנִי מְפַצֶּה עַל הַתַּחַת שֶׁל וִיוְיַאן

עַכְשָׁיו אֲנִי יְכוֹלָה לְהַאֲשִׁים אֶת הַגֶּשֶׁם.
גָּשׁוּם.

וַאֲנִי אֶחְפֹּן אֶת קַעֲרַת אַגַּנֵךְ בְכַפּוֹת יָדַי,
וּפִרְיֶךְ יִהְיֶה מֻנָּח מְפֻשָּׂק לְחֶצְיוֹ לְפָנַי

מִישֶׁהִי מְאוֹנֶנֶת.

עט על נייר, 2011

הפנים של סבתא אסתר מתבוננות בך.

בַּבֶּטֶן הַתַּחְתּוֹנָה
מַחְזוֹר
שֶׁל סִרְטֵי זִמָּה

בשיעור ריקוד אני עץ, אך לא כזה שהיית נח תחתיו.

“יש לכן את אותו השם, את יודעת?” מרפי אמר לי בפעם הראשונה שהגעתי למועדון ה”אורגזם”.