האחות האחרת / יעל ישראל  


היא הייתה אומרת לנו: “הנה, תראו איזה ילד נתנו לי. החליפו לי אותו בבית החולים. אני בטוחה שהחליפו.” והייתה מושכת את קצה השמיכה, להראות לנו שלא ייתכן שזה הילד שיצא לה.
“למה לא ייתכן?” היינו שואלים.
“לא ייתכן כי לא ייתכן. אתם לא רואים את השיער הג’ינג’י? מה אני, ג’ינג’ית? אני שונאת ג’ינג’ים אני. ש-ו-נ-א-ת ג’ינג’ים!”
“השונאת ג’ינג’ים” הזה שלה הלך איתי כל הימים וכל השבועות, ואחר כך כל השנים. אם עשו את זה לחדווה המפגרת, החליפו לה ילד בבית חולים, אז מי אמר שאצלנו במשפחה זה לא קרה? והיא באמת לא ג’ינג’ית חדווה. גם אמרה שההוא שדפק אותה בגן עצמאות לא היה ג’ינג’י בשום פנים ואופן, כי “היא שונאת ג’ינג’ים היא”. לא תלך עם ג’ינג’י בשום הון שבעולם. והנה, עובדה שיצא לה ילד עם ראש גזר!
אז עכשיו מי יכול להבטיח לי שאחותי היא אחותי? מי יבטיח שהאחיות לא התבלבלו בפלסטרים הקטנים שהן מדביקות על הידיים הקטנטנות השמנמנות של התינוקות? אחר כך יש את האימהות כמו לביאות שיקימו צעקות עד לב השמיים בחדר לידה, ויש את האימהות הסטלניות ממורפיום ומכאבים בכּוּס, שלא ישימו לב שתקעו להן תינוק שלא היה יוצא מתוכן בשום פנים ואופן. וזה עוד בימים שאי אפשר היה לתלוש שערה כדי לבדוק את הגנים במעבדה. זה עוד בימים שמי שקיבלה את החזוּק נאלצה לאכול את הנאחס כל השנים. תרצה או לא, היא תקועה עם הילד הזה, בתעודת זהות כתוב שהוא הילד שלה, אז עכשיו לכי תוכיחי שאת בטוחה שהחליפו לך אותו ביולדות.
למשל אצלנו. זה שאני ואחותי כבר בטוחות שנים שהאחות שלנו היא לא באמת האחות שלנו.
זה התחיל כשהיינו יושבות ובודקות את הגוף שלה לעומת זה שלנו. לה יש קטנים כמו ניצנים, לנו יש גדולים כמו בלונים, שכל השכונה משתגעת עליהם. לה יש אף קטן, לנו גדול. לה אין בכלל שערות על הפנים, לנו יש, בלי עין הרע, תוצאה עקובת מדם של נישואיי כפייה בין אשכנזייה ומזרחי, ואנחנו קיבלתי את כל הטובין המפוקפקים של הצד שלו, את כל הבאגז’ הדפוק של הגנים האזייתיים המגעילים. ואילו היא, יימח שמה, תראו את הלחיים שלה, בלי טיפת פלומה. בלי חתימת שפם לתפארת אילן היוחסין השֶמי.
זה נמשך ככה כמה שנים. אין לה וסת כמו שלנו. היא בקושי מדממת, בעוד שאנחנו ממש תורמות ספלי דם למערכת הביוב המרכזית. לה יש ירכיים שמנות ואין לה כמעט מותן, ולנו ברוך השם יש ירכיים של בובה בארבי, ושולה הייתה אומרת שלי יש את הטליה הכי צרה במזרח התיכון. וחוץ מזה, היא, האחות האחרת, לא הייתה מסוגלת ללמוד בעיוני, אז שלחו אותה לבית ספר למזכירות. לא תראו בזה הוכחה נחרצת? בטוח שהיא לא מהגנים שלנו. גם לבנה כמו פולניה, גם ירכיים שמנות, ובנוסף – אינטליגנציה של שפן! לא מאצלנו על בטוח.
ואז התחילו הפנטזיות. הייתי אומרת לשולה שתנסה לתלוש לה כמה שערות בלי שהיא תשים לב, כי בבדיקות הגנטיות מבקשים את הזקיק. בלי הזקיק הם לא יכולים לעשות שום דבר. זה כמו להביא שערות ערווה לגבר חרמן. מה יעזרו לו בלי האיבר שמתחת? ואם אפשר, שתנסה לעבוד עליה ותגיד לה שאנחנו צריכות לקחת לה רוק מהחניכיים. רוק זה אפילו יותר יעיל, אמרה האחות בסניף של הבדיקות הגנטיות.
אחר כך באו תור הטלפונים הבהולים. נו, מי לוקחת את השקית עם הזקיקים? אני או שולה? מי משלמת עבור התענוג המפוקפק? שהרי אם אפילו אימא לא חשדה שהחליפו לה את הבת בחדר לידה, מי אנחנו שנחשוד? מי אנחנו שנבדוק, ועוד נשלם על זה?! והאחות של הבדיקות הגנטיות שאמרה: “בדרך כלל באים הנה רק גברים שגנבו להם זרע. אז בשביל מה אתן?…. אה, ירושה, נכון?”
ועוד איזו ירושה. תיק ירושה. עיזבון דמיקולו. כי מאז שההורים מתו הפנטזיות בדבר זהותה הגנטית של האחות האחרת הלכו והחמירו.
עוד כשהיו בחיים היינו חופרות בזה הלוך ושוב, אבל אחרי מותם משום מה נעשה לנו דחוף לדעת אם הייצור הזה שאנחנו צריכות לטפל בו, הייצור הזה שקרוי האחות הבכורה, הוא דם מדמנו, בשר מבשרנו, זקיק מזקיקנו. אבל דחינו את זה ודחינו, וכל אחת הייתה מטילה על השנייה ללכת ולתת את השקיק לבדיקה.
רק כשהאחות האחרת מתה שאלתי את אחותי בשבעה, “נו, יש לך עדיין את השקיק עם הזקיקים?” והיא אמרה שהיא חושבת שלא, אולי זרקה אותה בטעות ברמונט האחרון.

,

מעבר לפינה: שעת הסדקים / יהודית דריגס

תגיות: ,

11 תגובות »

  1. כתוב מצוין.
    ואני מרחמת נורא על האחות השלישית. הלא שייכת. מעניין אם גם היא חשבה על זה.

  2. נהדר יעלה. הצחקת אותי מאד (עם ספלי הוסת שנשפכו לביוב). אהבתי

  3. סוחף כרגיל ועצוב מאוד

  4. קראתי בנשימה אחת: שאפתי את כל הסיפור בשאיפה אחת ואז נשפתי בסופו באנחה גדולה ומסופקת. 😉

  5. כתוב יפה יעל ספור מרתק

  6. וברכות לחנה, שזכתה להשאיר את התגובה ה-500 בתולדות ‘זוטא’ (-:

  7. ריאליזם נוקב, בלי פשרות ובלי הנחות. ברכות ליעל, ברכות ל’זוטא’.

  8. תודה חברות יקרות שלי.

  9. כתוב מצוין! אני תמיד דמיינתי שאותי החליפו..

  10. כתוב משעשע, אבל עצוב. על האחות השונה, החריגה עד כי חושבים אותה לחורגת. הקואליציה של שתי אחיות מול אחת. קראתי יותר מידי אגדות ומעשיות על שלוש אחיות…רק שפה היא לא מקבלת את הנסיך.

  11. תודה חני ולוסי היקרות.

הוספת תגובה

עליך להכנס בשם משתמש וסיסמה כדי להוסיף תגובה.