פחד מריקנות / יעקב גולדנברג  


אמרתָ שיהיו כאן אנשים מפוקפקים,
אך בעודי הולך ברחובות שוממים אלו
רק רקיעות רגליי מהוות לי חברה, (ואולי עדיף כלום
מכמעט, שיכורים עם מבטי זלזול) משמיעות את הזמנתי האילמת
אליך, רק בוא
רק בוא.

מעבר לפינה: סיפור / טובה גרטנר

תגיות: ,

8 תגובות »

  1. נדמה שהשיר היה מרוויח לו היה מנוקה מההקשרים לשיריו של עברי לידר. אבל יש פוטנציאל.

  2. אני מסכימה. ללא הסוגריים – השיר יפהפה, איתם הוא קצת מתפספס…
    התיאור של רקיעות הרגליים נקטע, ואני לפחות, אחרי הסוגריים, חזרתי אחורה לקרוא על מה מדובר, מי “משמיעות”.

  3. אני חוזרת וקוראת את זה ולא מסתדרת עם זהות הנפשות הפועלות, בעיקר בשתי השורות האחרונות. “אלייך” ו-”בוא” מתנגשים ולא מסתדרים לי ביחד. אני שואלת את עצמי אם אני מפספסת משהו חשוב, או שב”אלייך” יש י’ אחת מיותרת.

  4. עדה,
    את לא מפספסת כלום – ב’אלייך’ יש י’ מיותרת שברחה מעיני הכותב (ומעיניי). למעשה, תכננתי לנקד את השיר (ואז לא היתה בעיה), אך לצערי לא הספקתי לעשות זאת (בין השאר התגברות על הבלגנים של הגיליון הקודם). יתוקן מיד.

  5. הו, מצויין. אז עכשיו שהבנתי – הסיום גם מדוייק וגם יפה.

  6. מצטרפת לעדה – גם אני לא הבנתי בהתחלה, ועכשיו הכל נהיר יותר וממש יפה. בהתחלה חשבתי שיש שלוש דמויות..

  7. רקיעות רגליים המשמיעות הזמנה, זה יפה מאוד.

  8. היי יעקוב
    אני השכנה שלך, מ-הסיפור-
    רקיעות רגלים מהוות לי חברה, אני שומעת את התיקתוק הבודד …
    מאוד מדבר אלי.
    טובה

הוספת תגובה

עליך להכנס בשם משתמש וסיסמה כדי להוסיף תגובה.