היא מזדיינת / שאול וייס  

היא מזדיינת ולא מגלה לי דואגת ממחסום שיעצור אותנו בדרך למעלה

בתנועה קדימה ואחורה בלתי פוסקת כמו בטראנס דתי היא מכורה לשקר

ואני שותק כשהם מדברים מרכין ראש לא משתף לא מספר

והיא בעולם אחרת צועקת קדימה, חזק, בכל הכוח

והיא לוחשת כן ולאט ואני אוהבת

ואני מפחד שלעולם לא תבוא מתרכז רק בעצמי ההא-מיני

והיא חולה ומנומנמת משתוקקת, למה אתה צריך מילים

למה אתה לא “קצת מזדיינת”

רגישה, לא רואה שהיא מסובבת בעצמה את הסכין בתוך ליבה

מדבר בקול שואל ומשתוקק לתשובה הוגנת

אני קצת מבולבלת היא מתעוררת

וכשהערב יורד היא מתקשרת ואומרת: אני מזדיינת

,

מעבר לפינה: מעמד / צינורשת

תגיות: , ,

5 תגובות »

  1. נראה לי שמי שרגיש כאן זה הוא…ואת זאת הוא אוהב.

  2. שאול שאול,
    היית תמיד ותשאר תמיד אתה, וזה נהדר, חג שמח אחי, תמיד תזכור שיש תקווה ליותר

  3. שיר קשה בעיני, ממש לא זימתי.

  4. הרגשנו את העוצמות, אבל בכל זאת דורשים ביאור!
    ככלות הכל אנחנו חולקים דירה…

  5. נדמה לי שחלק מהעניין בשירה, שהיא איננה מחייבת ביאור (ולמעשה, אין טעם לבקש ביאור)

הוספת תגובה

עליך להכנס בשם משתמש וסיסמה כדי להוסיף תגובה.