הָייקוּ מִן הַגְּנִיזָה /שמעון פוגל  

א.

לְהִתְפַּלֵּל כְּמוֹ תוֹלַעַת

לִבְחוֹר אוֹתִיוֹת

וְלֶאֱכֹל בִּשְׁתִיקָה

ב.

לִשְׁגוֹת בְּאַהֲבַת

שֵׁם הַשֵּׁם

טָעוּת בַּהַעְתָּקָה

ג.

לְהִתְפַּלֵּל תְּפִלָּה אִישִׁית

שֶׁכָּתַב אַחֵר

וְאַתָּה לָקַחְתָּ

,

מעבר לפינה: סילוק הגוף והישארות הנפש / יובל פז

תגיות: , ,

15 תגובות »

  1. טקסט נפלא, אבל איפה ה-שבע-חמש-שבע???

  2. (וכמובן שהתכוונתי ל-575…), טל”ח.

  3. יהיו אשר יהיו, השירים מקסימים.

  4. גם אני תהיתי בעניין, אולם הכותב ציין בשולחו את השירים כי מדובר בשירי ‘כמו-הייקו’, ואני מבין מכך שהכוונה לשירים המנסים לתפוס את הנקודות המהותיות בהייקו (תפיסה של רגע בזמן וכד’) מבלי להצמד למבנה ההברות המקובל. זו שיטה נפוצה, אפילו בתרגומים של שירי היייקו קלאסיים לשפות אחרות, שחסרות את מבנה ההברות הייחודי של היפנית.

  5. יפים הקטנטנים האלה – כולל הקריצות הקטנות הכלולות בהם.

  6. עניין הגניזה מרתק אותי. למה הכוונה? האם אלה שירים שהיו גנוזים? סוג של תרגומים? מאוד אשמח לשמוע את צדו של הכותב בעניין.

  7. אהבתי מאוד את הראשון. הוא בעל אופי הייקואי.

  8. לארז (ובעצם גם לרונן): אכן, אולי נכון יותר היה לכנות את השירים “כמוהייקו”, כיון שהיחס שלי לסוגה הוא חופשי למדי. לאחר לא מעט ניסיונות הגעתי למסקנה שכתוצר סופי המגבלה ההברתית לא משרתת את הנכתב (אם כי כחלק מתהליך – מגבלות הן מנוע).

    לשמרית: באופן כללי גניזה היא מקום בו מושלכים ספרי קודש ישנים ובתוכם סידורים. השירים האלו מתייחסים כביכול לחיטוט בתוך “פחי אשפה של קדושה”. עד כאן מה אמור להיות ידוע. למען האמת הסבטקסט הפרטי שלי הוא מעט יותר מורכב משום שאחד מעיסוקי קשור לחקר סידורים עתיקים מן הגניזה הקהירית (תוכלי למצוא חומר רב בחיפוש בגוגל), במסגרת פרויקט של פרופ’ ארליך מאוניברסיטת בן גוריון. זה אינו רובד הכרחי להבנת השירים אבל מי שיצא לו לעיין בסידור בן 900-500 שנה אולי ימצא כאן משמעויות ותחושות נוספות
    עד כאן
    שמעון

  9. שמעון,
    בהזדמנות זו אפשר להציע מינוח חדש לשירה העברית – “שלָשיר”, על משקל חמשיר, לכל אלה שכותבים שלוש שורות כלשהן ומכנים זאת “הייקו”. כי להייקו יש חוקים שאפשר לאהוב אותם וללכת לאורם ואפשר גם לא, ואז במקרה כזה לכנות את הסוגה (ז’אנר) הזו בשם מתאים יותר.

    ולרונן,
    אולי תשקול לאמץ, מאחר שסביר להניח שהקצר-עט עתיד עוד לראות הייקו למיניהם, שהרי אלה מתאימים במיוחד ל”זוטא”, מה גם שראיתי בבלוג שלך ב’בננות’ שטרמינולוגיות (כגון “שיר” )הן נקודה למחשבה עבורך.

  10. לארז – ה’שלשיר’ נשמע טוב, אבל אני כעיקרון קורא לשירים כפי שהמשוררים קוראים להם. רוצים הייקו, יהיה הייקו.

    (-:

  11. פררר,
    איזה דיון מענג.

    לשמעון –
    אני מערערת על המושג מגבלה הברתית וחפצה במושג מבנה שירי ולא כי יחסי לסוגה אסור באיזשהם כבלים, זוהי פשוט הסוגה והגדרותיה.

    לארז
    שלשיר זה מותק.

    לרונן-
    השירה ומשורריה מודים לך, לרגע, דרכי, על האיפשור :)

    שבוע מבורך

  12. שלשיר- למה לא. נשמע נחמד.
    רונן: אם אתה רוצה לנצל את המדיום האינטרנטי אתה מוזמן לבצע את השינוי להכתיר את השירים כ”שלושה שלשירים (הייקו) מן הגניזה”.

  13. לקרן ארחה
    אני מוצא את ההבדל הטרמינולוגי משמעותי (בתחום היצירה, מבחינה תיאורטית הוא נכון). אני איני חי את התרבות היפנית, אפילו לא במידה שישראלי ויהודי יכול לחיות אותה. לכן, אין בעיני חשיבות לנאמנות סוגתית (מה שאין כן בסוגות שהן חלק מתרבותי היהודית-מזרח תיכונית-אירופאית שם לעצם השימוש האמין בסוגה יש משמעות). מאידך אני חפץ במגבלות משום שהן מסייעות לתהליך הכתיבה, וכאלו מגבלות מן המוכן מציע לי ההייקו.

  14. שמעון – אבל אם אשנה את הכותרת, אף אחד לא יבין את הדיון שהתחולל כאן (-: נדמה לי שעדיף להשאיר את הכותרת יחד עם הדיון וכך לאפשר לקוראים מאוחרים להיחשף לכל מכלול השיקולים.

  15. מצוין