סילוק הגוף והישארות הנפש / יובל פז  

1. חולשה

אני אסיר נמלט כבר הרבה זמן. אוהב לנסוע ברכבות. לאף אחד אין מושג כמה אני מסוכן. בכל רגע אני עלול להתנפל על מישהו, לחתוך לו את הגרון בשנייה. בינתיים אני אוהב לדבר עם שוטרים. אני שואל אותם איך להגיע לכל מיני מקומות. מהשיחות האלה אני מקבל רושם שבעצם לאף אחד לא באמת אכפת ממני. כנראה שלא ממש מחפשים אותי. בסוף היום אני חוזר לספסל בגינה הציבורית ומהרהר באפשרות להרוג סתם מישהו שיעבור פה. בסוף הוא תמיד מגיע. סתם מישהו, בן חמישים, קרחת, משקפיים, תיק שחור. אבל אני ממשיך לשכב. בוהה בעץ שמעליי. נותן לעלים לנשור בשקט ולכסות לי את הגוף. גם היום אין לי כוח.

 

2. רגשנות

פעם הייתי סוחר מכוניות. היום אני בעל מסעדה. אני מחבב במיוחד לקוחות החושפים בפניי מחשבות אובדניות. אני נוטה להשקיע מאוד בהכנת המנות האחרונות שלהם. לרוב איני גובה תשלום עבורן. לאדם המתכנן למות בקרוב, אני אוהב להגיש מוס שוקולד מקושט בזיקוק בוער. לפעמים אני מנסה להניאו מתוכניתו לשים קץ. לרוב, הלקוחות הללו לא חוזרים. מסקרן אותי לדעת אם התאבדו, או סתם החליפו מסעדה. קשה לי להיפרד ממכוניות ומאנשים.

 

3. נחמה

אני צלם עיתונות. לפני שנתיים וחצי יצאתי לסקר קרבות ולא שבתי. הוכרזתי כנעדר. משפחתי ניסתה להתחקות אחר עקבותיי, אבל בעיתון לא ידעו לומר בדיוק לאן נשלחתי. כמחווה אישית ומרגשת, העניקה הנהלת העיתון להוריי שני מקלטי טלוויזיה חדשים במתנה. אבא ואמא עקבו במקביל אחר משדרי החדשות בערוצים השונים. אשתי, שנפרדה ממני שלושה ימים לפני שנעלמתי, ניתקה לחלוטין קשר עם הורי. כעבור זמן היא נהרגה בתאונה. הורי התוודעו למקרה כאשר צפו במהדורות החדשות בשני מקלטי הטלוויזיה שקיבלו במתנה. הם הוציאו את המכשירים לרחוב, הניחו אותם על המדרכה, תחת עץ צאלון פורח ואדמוני. אחר-כך הסתגרו בבית. הם הכירו בכך שלא יראו אותי עוד. הם האזינו למוסיקה קלאסית שקטה, שתו תה צמחים, החזיקו ידיים והתנחמו מעט.

 

4. אהבה

אני מפקד צוללת המתכנן לערוק למדינת אויב. אני משתף בסוד כמה מחבריי לצוות ובתמורה לשתיקתם – משחד אותם בכסף רב, במעדני מזון, בשתייה חריפה יקרה ובחופשות ארוכות. באחת מחניות הצוללת לחופה של אחת ממדינות אירופה, פגשתי לראשונה את בתו של טבח הצוללת. היא חייכה ברכות והושיטה לי את ידה. אחזתי בה לרגע קצר ומאז איני מסוגל לחדול מלהרהר בה. לאחר שגופתה נמשתה מהנהר, ויתרתי על תוכניתי לערוק. הסגרתי עצמי לשלטונות והודיתי ברצח שלא ביצעתי. הורשעתי בדין ונגזרו עלי עשרים וחמש שנות מאסר. בכלא אני מקדיש את זמני לקריאת ספרות רומנטית קלאסית ולבישול צמחוני בריאותי. בחלומותיי, משולבי ידיים אנו מטיילים לגדותיו של הנהר. לפעמים שוכבים בצל העצים. כשאני מתעורר, לעולם איני מצליח לשחזר את תווי פניה הענוגים.

,

מעבר לפינה: להגיד לאחור / טל סמולסקי

תגיות: , ,

9 תגובות »

  1. זרקת אותי למחשבות מפותלות מפה ועד הודעה חדשה….

  2. מעולה!

  3. נהניתי!

  4. אתה אכן אסיר נמלט מסוכן מאד. טקסט חתרני שכזה, לא נקלט מייד, דורש קריאה חוזרת. מערער על החטא ועונשו, פוסל את כל חולשות האנוש: חולשה, רגשנות, נחמה, אהבה… ומושך כמו הדמות הקבורה בחול ומחכה לגודו.

  5. יובל, נהניתי. כתיבה מקורית.
    עקיבא

  6. יפה מאוד. רוצה לחשוב על הכל אצל איש אחד שבראשו מסתובבות המחשבות ב360 מעלות כל הזמן.

  7. אני ממש אוהב את זה! נקודה.

  8. ענק.

  9. נהדר. מטלטל. חזק.

הוספת תגובה

עליך להכנס בשם משתמש וסיסמה כדי להוסיף תגובה.