לְהַגִּיד לְאָחוֹר / טל סמולסקי  

סִבַּת מוֹתִי

תִהְיֶה

הִתְבּוֹנְנוּת בִּמְעוֹף הַצִּפֳּרִים

בִּזְמַן הַנְּהִיגָה.

זֶה חָזָק מִמֶּני.

וְעַכְשָׁיו לְהַגּיד אֶת זֶה לְאָחוֹר-

זֶה חָזָק מִמֶּני.

הַנְּהִיגָה בַּזְמָן,

הַצִפֳּרִים בַּמָּעוֹף-

הִתְבּוֹנְנוּת תִהְיֶה

סִבַּת מוֹתִי.

,

מעבר לפינה: דורות / חיה ויסהוז

תגיות: ,

11 תגובות »

  1. כמה אני מזדהה ומכירה את השיר הזה. וכמה כתבתי על כך גם.
    זה חזק גם ממני.

  2. נפלא!

  3. אכן נפלא סימן קריאה מאד.

  4. מצטער להיות נודניק

    לא כל השורות
    התהפכו
    באותו אופן
    זה פוגם
    בהנאה

    —–

    בהנאה
    זה פוגם
    התהפכו השורות
    לא
    באותו אופן

  5. ל”למה כובע?” -
    ההיפוך אינו מושלם, אבל זה לא חשוב: לא עוסקים פה במשחקי מלים אלא באיזו אמירה כמעט-מיסטית, ולכן ההדהוד וההכפלה. אין צורך בדיוק מוגזם לאפקט הזה (-:

  6. איזה יופי! חכם ומוצלח.

  7. מסכימה עם עדינה. גם הד שמתגלגל משתנה כל הזמן.

  8. כואב
    מוכר
    תודה

  9. שיר יפה, מרגש. משחק המילים אינו פוגע במסר הרגשי.טל, אני אוהב את השיר.
    עקיבא

  10. נהדר, מאוד אהבתי! אצלי זה יהיה בגלל הפריחה הסגולה של הסיגלון…

  11. שוב אוהב את השיר

    ניחוח של זן

הוספת תגובה

עליך להכנס בשם משתמש וסיסמה כדי להוסיף תגובה.