הזיות / נועם שדות
הָאִישׁ שֶׁיוֹשֵׁב מוּלִי
בְּבֵית הַקָּפֶה
הוּא הַשּׁוֹטֵר שֶׁיָּבוֹא
לָקַחַת אוֹתִי לְבֵית הַסּוֹהַר
לְאַחַר שֶׁהֶאֱמַנְתִּי בֶּאֱמֶת הֶאֱמַנְתִּי
שֶׁהַמִּשְׁטָרָה רוֹדֶפֶת אַחֲרַי
וְכָל הַחֶדֶר מָלֵא הַאֲזָנוֹת סֵתֶר וּמְצוֹתְתִים לִי
דֶּרֶך הַמַּזְגָן
כִּי אִמָּא שֶׁלִּי אָמְרָה
שֶׁהַמִּשְׁטָרָה מְחַפֶּשֶׂת אַחֲרַי
כִּי הַשָּׁכֵן נִכְנָס הַבַּיְתָה מָתַי
שֶׁאֲנִי לֹא בַּבַּיִת
וּמַטְרִיד אֶת מַעֲרֶכֶת הַבִּטָּחוֹן.
וַאֲנִי כָּל כָּךְ הִזְדַּעֲזַעֲתִי
וְהֶאֱמַנְתִּי שֶׁעוֹד רֶגַע הָאִישׁ
בְּבֵית הַקָּפֶה יָבוֹא
לָקַחַת אוֹתִי לְבֵית הַסּוֹהַר
אֲבָל הוּא לֹא בָּא.
אִמָּא שֶׁלִּי הוֹזָה.
,
מהות תמיד הוזות , לא? השאלה כמה מהזייתן היא הממש שלנו ואם הבחנו ומתי הבחנוואז כמה האמנו בהזיות משלנו . הטקסט משאיר אצלי תחושה של חוסר אונים, למי נאמין?
בתחילה לא ממש הבנתי את השיר . אחרי קריאת התגובה של סיון התברר לי כמה שהשיר חזק ויפה . שיר נהדר .
תודה סיון ושגיא.
מי הוזה, אתה או אמא? נראה לי כפוטנציאל אדיר. בבית השני יש מעבר לא מוסבר מעבר להווה, ובין שלושה גופים, אולי יש לזה משמעות, לא יודעת.
הסיום העלה חיוך על פני: איך אפשר ליצור הומור במצב טראגי. ברור שהוא ההוזה. יפה שהוא מזהה את ההזיה, אלא שהוא כמובן לא משייך אותה לעצמו אלא לאמו. האבסורד הזה מעניין.
השיר הפרנואידי הזה טוב ומעניין, במיוחד המשפט האחרון – מערער את אמינות הכותב.
נדמה לי שיש עודף משפטים המחלישים את האמירה. בבית ב’ שתי השורות הראשונות לדעתי מיותרות. ברור מבית א’ שהכותב מאמין שרודפים אחריו. הצעתי שבית ב’ יתחיל כך: ”כָל הַחֶדֶר מָלֵא…” גם בבית ג’ החזרה על משפטים מבית א’ לטעמי מיותרת.
הכל עובר מצויין. כל מילה.
תודה.