פתק קטן / אביבה משמרי  

הוא כתב לי אז פתק קטן. כתב: עצוב. כתב: מקווה שגם את. כתב: חושב על זה הרבה. אולי באמת ניפגש. אחרי זמן נפגשנו.

בית קפה המוני, לא קטן. בכוונה. חלף זמן והכל בארכיב העצב. הכלב שלי זיהה אותו ראשון ורץ אליו. שמח, זוכר, מתרפק, שואל מי אתה. הבטנו זה בזו אבל רק בחטף. שאלנו: טוב אז ככה, כן אז ככה, ומה שלומך. פירטנו ארוכות, עבודה מלחמה אהבה ילדים ויגע. כל אחד בשדותיו שלו. התקלקל לי הרכב באותו הבוקר, והפלגתי בסיפור התקלה. סמארט קאר קטן שמעולם לא ראה. הוא הבטיח שבסוף פגישתנו יעזור להתניע, יביא את הכבלים שלו. המשכנו לשבת. רציתי שיבוא כבר סוף פגישתנו. שחרר אותי מזה. גרור אותי מפה. בוא אלי ככה. הבחן בי לעומק. ספר לי עוד. הראה לי איך כן אפשר. עטוף אותי. עשה בי באצבעותיך. כמו שהיה. לא יהיה יותר.

הוא סיפר על איגוד בעלי הון שנאלץ לשרת, מה איכפת לו, זה רק כסף שלהם שזורם אליו. אני שאלתי שאלות כי זה מעניין. סיפר. אמר. דיברתי. שתק. בירר. ראיתי. ציינתי. הדגיש. התבדחתי. ועוד ועוד. אף פעם אחת לא שאלתי, למה נתת לי ללכת בעצם. והוא לא הקשה, איך פערת בי את הפצע הזה שמיהרתי לסגור. והרכב שלי עמד שם ממול, מחכה. והכלב שלי התחיל לנדנד ברצועה, קורא לטיול שלו. והאיש קם ואמר: טוב, איפה הכבלים. ופתח את מכסה הפגוש שלו, ושני כבלים ארוכים וכהים היו מצונפים שם, אחד זעמן ואחד תלום. הביט, פשפש, קרקש, ואז הזדקף וסגר את מכסה המנוע, ושח לי: מוזר, איפה הם באמת. אני לא מוצא.

זה בסדר, אמרתי. זה בסדר, אמרתי ושמעתי את המילים יוצאות מפי. את שוב מסכינה עם זה, אמרתי לעצמי. שוב את מסכינה עם כל התנכרות. אבל הפעם זה כבר בסדר להסכין, כי מה הטעם, את כבר יודעת שאין כבל ואין איש. ואליו אמרתי: אני במילא הולכת ברגל עכשיו, לטיול עם הכלב, פה כמה דקות. לא רמזתי שיצטרף אלי והוא לא הציע. הצעתי לשלם את החשבון ואת הטיפ ואת האבטחה ואת המים והארנונה, והוא סירב, ושילם. כבר ידע שאין כלב ואין אישה. וקמנו. אמרנו: טוב אז שלום. ושאלתי: זה אתה שכתבת לי את הפתק? ואמר: לא. מישהו אחר.
,

מעבר לפינה: אוי חנן! / עופר בור

תגיות: , ,

7 תגובות »

  1. מעניין.

  2. אהבתי את הסיפור הזה.

  3. יפה, עצוב, מאופק, יפה. תודה.

  4. “חלף זמן והכל בארכיב העצב.”
    סיפור יפה, עצוב ונדמה לי גם משחרר.
    הדיבור חוזר על עצמו, ביאוש שקט ומונוטוני, וכך נראה שהדוברת יכולה לצאת ולהמשיך בדרכה, תרתי משמע.

  5. יפה

  6. אהבתי את קרעי המשפטים הרומזים על סיפור עצוב שאבד ואיננו – ושבגללו עכשיו אין כבל ואין איש ואין כלב ואין אישה (למרות שיש), וזה בכלל היה מישהו אחר (למרות שלא).

  7. קטע מקסים. רב הנסתר על הנגלה, לא רק מבחינת העלילה אלא בכלל. יש פה הרבה עומק.
    מאד נהניתי לקרוא. תודה!

הוספת תגובה

עליך להכנס בשם משתמש וסיסמה כדי להוסיף תגובה.