* / טל אמוילס  

המקום הזה שבו הישבן שלה מתחבר צמוד צמוד לאגן שלו וכמו יושב ברכות על ה”חבילה” שלו, המקום הזה מרגיש כמו אונייה שעוגנת במפרץ, שבדרך פלא מתאים למידותיה במידת דיוק מפוארת, וכמו אונייה שהמים לוקקים את דופנותיה בעוד היא מגיעה להתמקמות, כך הם מצדדים מעט איש את חלקו עד לתואם מוחלט ואז יש נכון, ואז שטה בשתיקה רק המחשבה “לא צריך לזוז יותר לעולם”, עד לרגע שבו תנועות החיים מבקשות להיעשות.

,

מעבר לפינה: אליסיה שחף

תגיות: , , , ,

4 תגובות »

  1. מקסימה כתיבתך:) כל כך מקורי, נכון וחיוני.

  2. נהדר. חזרתי לקרוא שוב. נקודת המפגש של החייתי והאנושי.

  3. מושלם.

  4. משתדל מדיי בעיניי. המילה “חבילה” צורמת על רקע הדיוק המלאכותי שיש בקטע (לוקקים את דפנותיה?………)
    למרות שבעיניי יש פוטנציאל בטקסט.

הוספת תגובה

עליך להכנס בשם משתמש וסיסמה כדי להוסיף תגובה.