הנדנדה / אנסטסיה שמואלי  

nadnedaz

שמן על בד, 80X60 ס”מ

,

חזרה לתחילת הגיליון

תגיות: ,

4 תגובות »

  1. יופי של עבודה, השער פתוח, הנדנדה ממתינה ומי לא בא?
    לאה

  2. אני מניחה שאפשר לפרש את זה בהרבה דרכים, אבל אני רואה כאן דווקא עצב, שמשתלב היטב בגיליון כולו: הנדנדה נזנחה, המשפך נשאר מיותם על השביל, השער פתוח, מישהו הלך, לא ברור אם ישוב. נוגע ללב.

  3. כאילו היית בחצר שלי. אצלנו השער תמיד פתוח, אין הכרח לסגור. נכון שיש צל מירכתי הציור שכביכול מאיים לכסות הכל, אבל הבה נקווה שזו באמת רק שעת בין ערביים. הסולם יהיה שם גם מחר, ואפשר יהיה לעלות בו… לשבת בין ענפי העץ, שגובהם מונע מהם להיכנס לתמונה, ולחלום.

  4. הכל במשורה ומחושב. המרחק בין הנדנדה לעץ קטן מדי. הדלת פתוחה אך לא פעורה לרווהה, המכונית קרובה מדי לפתח, אין די מקום .התחושה שקבלתי היא של דבר שיכול לשדר אופפטימיות ויופי אבל זו תמונה שמוליכה שולל כי כשמתבוננים בפרטים מתברר שזוהי אשליה.
    גם מוטיב הקווים האופקיים והאנכיים חוזר על עצמובנדנדה, בשער, במשטח המרוצף, בגדר ובסולם וזה הזכיר לי את הפרסומת “רק על הקווים”, אובססיביות שמלמדת על מצוקה.

הוספת תגובה

עליך להכנס בשם משתמש וסיסמה כדי להוסיף תגובה.