כשצלצלתי רעד קולו / שמואל כהן  

כשצלצלתי רעד קולו. הוא אמר: אני שוכב עכשיו עם שפעת קשה, תצלצל אלי בטובך בשבוע הבא, אני מקווה שעד אז ארגיש יותר טוב.

אחר כך היו כמה שיחות טלפון, איתו ועם שרה, ונקבעה פגישה בביתו בתל אביב.

כשצלצלתי רעד כולי.

,

שרה פתחה לי, לחצה את ידי, והושיבה אותי בסלון, ליד שולחן קטן ועליו פחיות בירה פתוחות ומאפרה עם בדלי סגריות.

,

נתן זך עמד אותה שעה סמוך למעקה הברזל של התריסול של הסלון שלו, כשגבו אל הבית ופניו אל כיכר רבין הנשקפת למטה. התיישבתי בשקט, ושמעתי שהוא ממלמל משהו. תחילה חשבתי שהוא ממלמל לעצמו, אבל עד מהרה הבחנתי שהוא מדבר עם היונה שעמדה על המעקה, תוך שהוא מאכיל אותה מידו. לא מניח לפניה את גרגרי האוכל על צלוחית או משהו, אלא מכניס למקורה באצבעותיו גרגרי מזון.

הוצאתי במהירות את בלוק הכתיבה שלי, והתחלתי לכתוב:

,

בואי תאכלי, תאכלי תאכלי, גירשתי אותו, הוא לא יפריע לך. הופ הופ, הוא חזר הנודניק הזה, עכשיו הם חמישה, נו, נו, נו, תלך, אל תפריע, הוא קרב את ראשו אל היונה והניס בידו את היונים המתקרבות. ורק אז פנה אלי אמר: סליחה כמה רגעים. תאכלי. איפה החבר שלך היום, אה, את לא יודעת…ככה זה.

די תלכו! מה אתם חושבים שאני אעמוד כך כל היום, מה אני מפקח עירוני?

יופי, בסדר, תאכלי עוד קצת. עוד שניה, הוא אומר לי. היא צעירה ויותר חלשה מן הזכרים. עוד פעם אתה? די, לך מכאן, מזמזן!

זה בסדר, זה בסדר גמור, אכלת יפה, אכלת בסדר גמור, אל תפחדי אני שומר. הינה , זה החבר שלה. איפה היית כל הזמן? אתם צריכים להיות ביחד! אני לא יכול לעמוד פה כל היום!כאן נפנה וניגש ללחוץ את ידי.

אחר כך השיחה תהיה קולחת ותתארך עד כדי שעתיים. במהלכה יפציר בי לשתות איתו בירה – התקבלתי.

,

,

(דברים שנשא שמואל כהן, יו”ר בית הסופר בירושלים, בפתיחת פסטיבל נתן זך בבית הסופר, 2009)

,

,

מעבר לפינה: הפרדה / סנצ’יר

תגיות: , ,

4 תגובות »

  1. מרגש. העמידה מול המשורר הגדול ממך, הידיעה הברורה הזו.

  2. מצא חן בעיני הדו-שיח (או שמא יש לומר “חד-שיח”) המשועשע-למחצה עם היונה, ובמיוחד עם החבר שלה, שהתרשל במילוי תפקידו – וכמה נחמד שנמצא לו לשעה קלה ממלא-מקום קשוב ואחראי.

  3. ונשאלת השאלה (לעדה) – האם באמת מסוגל המשורר להיות אדם קשוב ואחראי?

  4. תמונה יפה ומרגשת, אנושית.

הוספת תגובה

עליך להכנס בשם משתמש וסיסמה כדי להוסיף תגובה.