לא גמור / אורית מזור  

וְהָיָה לוֹ כָּזֶה גָּדוֹל
גָּדוֹל כָּזֶה הָיָה לוֹ
וְהוּא שָׁמַר שֶׁלֹּא יִגְּעוּ
וְגַם
אָמַר: תִּבְעֲטוּ, תִּצְרְחוּ
זֶה לֹא מֵזִיז לִי מֶטֶר מֵהָעַיִן
שֶׁלֹּא רָאֲתָה לֹא יָמִין וְלֹא שְׂמֹאל
עִם הַסְטְרַאבְּיזְם וְהַקּוּבִּיזְם, מַטֶרְיַאלִיזְם מָהוּל בְּנִיהִילִיזְם
וְעָמַד שָׁם עִם כֹּל הַתִּזִּים:
“סִילְווּפְּלֶה, מַדְמוּאָזֶל” רַק בְּלִי רֵיאָלִיזְם

גָּדוֹל כָּזֶה, צָרְפָתִי, מְגֻלָּח הֵיטֵב,
פִּטְרִיַּת שַׁמְפִּינְיוֹן עָמְדָה עַל קְצֶה הַשְּׂפָמוֹן
כְּשֶׁלִּקֵּק אֶת הַשְּׂפָתַיִם
וְאָמַר: “זֶ’ה ווּדְרֶה אֶמֶה…”

,

מעבר לפינה: רפי פרץ

תגיות: ,

5 תגובות »

  1. באמת לא גמור. משחק בדימויים בלבד. אין כאן עומק.

  2. אהבתי את הרעיון והמשחק, הנוגע לא נוגע, של הדמות המיסתורית.

  3. שיר אהבה מחאתי, בועט במוסכמות וגינונים. ישיר וקולע, מהיר ומהתל, כמעט כמו מחזר שובב.אהבתי!

  4. וויזואלי ומסקרן ולפי הבנתי, מדבר יותר על השקפה. יש משהו בחדות שלו שעושה חשק לקרוא אותו שוב. בשתי הפעמים נהנתי.

  5. מקסים, אורית, במוזיקה הפנימית ובקצב המסקרן.
    מזכיר את השירה של יונה וולך בנועזות והכנות.
    אמרת לי פעם שאת לא מתייעדת להיות משוררת, אלא כותבת.
    אני חושבת שאת גם וגם :)

הוספת תגובה

עליך להכנס בשם משתמש וסיסמה כדי להוסיף תגובה.