* / מתי שמואלוף  

אי אפשר להישען על מילים

אי אפשר גם לבלוע אותן

אי אפשר גם לאכול אותן לארוחת בוקר

אבל קל מאוד לחרבן אותן…

ובכל זאת אנשים הופכים למילים

ישנים על מילים

בונים להם בתים של מילים

מאכילים מיליוני תינוקות במילים

אפילו את החושך הופכים למילה

אפילו את העצים

אפילו את האוויר

אפילו השם הופך למילה

הכול מתחיל כשעושים ברית מילה

אחר כך עולים לתורה לומר מילה

אחר כך מתחתנים במילה

ובסוף כשמישהו מת, אומרים עליו איזו מילה או שתים

ובכל זאת אנחנו נולדים ללא מילה

וכשעינינו נפקחות, זה רק בגלל מה שיש, או אין! מאחורי המילה

וכשמשושי הידיים משתרבבים החוצה, הן עוקפות את חומת המילה

ושם בין הרווחים שבין המילים הכתובות של איזה נאום מראש, רוקדת

לה האפילה לצלילי הריק באין מילה

באין מילה.

,

,

מעבר לפינה: כשצלצלתי רעד קולו / שמואל כהן

תגיות: , ,

9 תגובות »

  1. מקסים. אבל את העולם בראו במילים. אל תזלזל ;]

  2. מדהים, אפשר היה להמשיך עם הטקסט גם עוד 60 עמודים כי ברגע שמבינים את כוחה ואת חוסר האונים של המילה כל הקרקע היציבה שלנו יכולה להתערער ובמילים פשוטות – תודה רבה לך

  3. יפה בעיני הסיום – על עקיפת חומות המילים, ועל המתרחש ברווחים שביניהן (אף כי אינני מאמינה ששורר שם הריק: יש הרבה תוכן ברווחים).

  4. מתי, מתי…. מה כל ההתבחבשות הזאת? תגיד פשוט: “אני לא משורר.” נו באמת.

  5. ויטגנשטיין חתר להגיע לאותה שתיקה מפורסמת. מעבר למילים. לחוויה

  6. אור – האם תוכל לפרט? אני לא בטוחה שמה שמתי התכוון אליו הוא ‘שתיקה’. שתיקה בעיני היא הימנעות מדיבור, ואילו מתי (ואולי גם ויטגנשטיין) מדבר על העדר מוחלט של מלים, לא מבחירה אלא מכורח החוויה.

    ואולי בעצם עדיף שמתי יענה על זה. מתי, אייכה?

  7. אוף, חבל שאף אחד לא עונה לשאלות… חשבתי שהיוצרים רוצים לדעת מה חושבים עליהם.

  8. נהדר. ובכל זאת מילים הן רק מילים. צריך להשתמש בהן לא להזהר בהן,גם אם טועים, מקלקלים. הן משרתות אותנו. נכון, תינוק נולד ללא מילים ותראה איזה כוח יש לו!!!

  9. צאלה, לא הימנעות ממילים אלא להיות במקום שהחוויה לא יכולה להיגדר במילים
    האפלה רוקדת ברווח של המילים, או כך לפחות כתב המשורר :)

הוספת תגובה

עליך להכנס בשם משתמש וסיסמה כדי להוסיף תגובה.