המלאכים / אילן וייס
יֶשְׁנָם מַלְאָכִים בְּכֹל פִּנָּה
בְּעִיר הַמַּלְאָכִים
בִּשְׁתַּיִם יַזְרִיק, בִּשְׁתַּיִם אֶת עֵינָיו יְכַסֶּה בְּמִשְׁקָפַיִם כֵּהִים, בִּשְׁתַּיִם יְעוֹפֵף
הֵם טוֹרְפִים הַמְבּוּרְגֶּרִים
מְעוֹפְפִים מִבַּעַד לָאֲלֻמּוֹת כֵּהוֹת שֶׁל אוֹרְשֶמֶש
הֵם צוֹחֲקִים
סוֹדְקִים אֶת הָאֲוִיר הַכָּחֹל הַשָּׁבִיר
הָעִיר הַזְּכוּכִיתִית הָעֲקֻמָּה הַזּוֹ
לִקְרַאת שְׁקִיעָה
הֵם מִתְרַכְּזִים עַל עַנְפֵי הָעֵצִים בְּלַהֲקוֹת גְּדוֹלוֹת
וְצוֹרְחִים וְצוֹוְחִים
אֶלְתּוֹךְ הַהִתְכַּהוּת הַכִּמְעַט בִּלְתִּי נִתְפֶּשֶׂת
שֶׁל הָאֲוִיר
כְּאִלּוּ חָשְׁבוּ שֶׁזֶּה יוּכַל לַעֲזֹר
לַעֲצֹר אֶת הַתַּהֲלִיךְ
הֵם חוֹלְמִים
עַל זְכוּכִית וּרְסִיסִים וְדִמְדּוּמִים וְקוֹצִים
וּמִתְעוֹרְרִים
כְּשֶׁדָּם מְטַפְטֵף מִידֵיהֶם
הֵם עוֹמְדִים מוּל הָרְאִי בַּשָּׁעוֹת הַקְּטַנּוֹת וּמוֹדִים עַל הַחֶסֶד
הַכִּיּוֹר מְנֻקָּד וּמְטֻפְטָף בְּדָם, תּוֹדָה עַל הַחֶסֶד!
אַחַר כָּךְ הֵם חוֹזְרִים
לַחֲלוֹם הָאָכוּל לַמֶּחֱצָה
שֶׁהִשְׁאִירוּ אוֹתוֹ בָּאֶמְצַע
שׁוֹקְעִים אֶלְתּוֹכוֹ
הֵיכָן שֶׁבַּעֲדִינוּת נוֹרָאִית הֵם קוֹשְׁרִים אֶת עֲנִיבַת הַחֶבֶל
סְבִיב הַצַּוָּאר הַצִּפּוֹרִי שֶׁלָּהֶם
הֵם שָׁרִים
וְהָעִיר רוֹטֶטֶת וּמְהֻדְהֶדֶת אֶת הַקּוֹל הַזֶּה כְּמוֹ רְאִי שֶׁל מַיִם כֵּהִים
בַּבֹּקֶר מוֹצָאִים אוֹתָם
הַשֵּׁנָה כְּבָר מִזְּמַן נָטְשָׁה אוֹתָם וְהִסְתַּלְּקָה לָהּ מִי-יוֹדֵעַ לְאָן
מְפָרְקִים אֶת הַחֶבֶל מֵעַל צַוָּארָם
מִשְׁתַּקְּפִים בְּתוֹךְ הָרְאִי הָאָפֵל שֶׁל הָעֵינַיִם הַשְּׁבוּרוֹת שֶׁלָּהֶם
וּמוֹדִים עַל הַחֶסֶד,
,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,מוֹדִים עַל הַחֶסֶד.
,
שיר עוצמתי ויפהפה!
יפיפה, מלא כוח, חזון וצפיה אל העולם שמעבר
ולקריאתי,
שש כנפיים לאחד. מעשה המרכבה ביחזקאל כארמז
בשירך. השתקפות מנוגדת ומתריסה בציור מטאפורי
המגחך-מאיים את המושג המלאכי, ומעלה שאלה ומחשבה
אל מול המציאות.
נהניתי לקרוא
תודה
זיוה
מ צ מ ר ר! והחסד אם קיים שלא בצורה אירונית. אני לא מצאתיו (אולי בפירוק החבל מעל לצוואר). הארמז בשיר הוא לישעיהו ו’. המצלול הזכוכיתי, הרסיסי, הקוצני תורם לתחושת הכאב שהשיר גורם ושלא מרפה גם לאחר תום הקריאה.
תודה לחנה, אני באמת בלבלתי כאן שני מקומות
ישעיהו פרק ו’ ויחזקאל פרק י’