* / עדה ק.
…לַמְרוֹת הַכֹּל
אֶפְשָׁר שֶׁהַשָּׁמַיִם אֵינָם רֵיקִים.
כָּךְ לְפָחוֹת נִדְמֶה
לְמַרְאֶה חֻרְשׁוֹת הָעֵצִים
הַנִּצָּבִים
שׁוּרוֹת
שׁוּרוֹת
בְּעֵירֻמָם הַחָרְפִּי
מוֹשִׁיטִים הַשָּׁמַיְמָה זְרוֹעוֹת חִוְּרוֹת.
אוּלַי הֵם יוֹדְעִים
כִּי שָׁם
מֵאֲחוֹרֵי פַּרְגּוֹד הָעֲנָנִים הַכְּבֵדִים
יֵשׁ מִי שֶׁשּׁוֹמֵעַ אֶת תְּפִלּוֹתֵיהֶם
בְּלַקְּטוֹ אוֹתָן
אַחַת
אַחַת
אֶל חֵיקוֹ
כְּמִי שֶׁמְּסַדֵּר אֲבָנִים טוֹבוֹת
בְּתוֹךְ סַלּוֹ.
,
יפה יפה
שיר יפהפה, כאחת מהאבנים הטובות שבתוך הסל..תודה לך.
סדרת אבנים טובות טובות
מקסים.
אהבתי מאוד …
האלוהי הוא במבט המיוחד של האדם,
בתבונה שלו ליצור עולמות מיניאטוריים פנימיים,
מתוך התבוננות חיצונית.
כפי שהשיר לא ממומש בלעדי נמען לצידו.
אבל האדם הוא רק בתפקיד מתבונן בסדרי עולם חזקים ממנו,
מנסה לחקות את אותה עוצמה בבניית בתי השיר.
ולמרות הכל גם מצליח…
גליון עם שיתופי השראה מרגשים.
אוי עדה, איזו נחת.
אהבתי את פרגוד העננים ותפילותיהם.
בדמיוני ראיתי את שורות העצים דווקא כעצי ברוש והזרועות החיורות לרגע שבשו לי את התמונה.
ואת האבנים הטובות דוקא דימיתי לביצים שצריך משנה זהירות בזמן הנחתן בסל.
עדה,
שיר הגותי, לירי, נוגע ללב. אני אוהב אותו.
עקיבא
תמיד הרגשתי שעצים מחברים בין האדמה לשמיים ויש בהם משהו אלוהי.
אהבתי מאד את השיר.
כל מילה – פנינה.
נהדר!
יפהפה,
מוכרח להיות שם מישהו שנוכל להפנות אליו ולבקש ממנו
נהדר לקרוא שיר כזה ביום שבו השמיים מכוסים בחופת עננים בדיוק כמו בשיר.
אהבתי את התמונות המצטיירות ממילים, ואהבתי את הדיון הפילוסופי 🙂
איזה יופי של תיאור וכתיבה. אני לא בטוחה שהייתי מסתמכת על ברושים בעניין הפילוסופי הזה. או אחר. ולא, אני לא בטוחה שיש שם משהו, כשפותחים את פרגוד העננים אני לא רואה אף אחד שמציץ…
תודה רבה למגיבים – שמחתי מאוד לקרוא את תגובותיכם.
לאוגניה – אני מקווה שאכן יש. הלוואי שיכולתי לדעת בביטחון.
לרותי: אכן, אפשר שהעצים טועים (חיוך).