לקול מחיאות כפיים ורשרושי שקיות במבה עולה המסך ועל הבמה נגלה פיל המפזז לצלילי מוזיקה רועשת. הפיל ורוד מכפות רגליים ספוגיות ענקיות ועד קצה החדק, מזמר יחד עם הפלייבק: כמה טוב לי כמה טוב, כאן ביער הירוק, להיות פילפיל ורוד, לדלג וגם לשרוק. בעוד הפיל מזמר מוסיפה ענבל לרשימה ההולכת ומתארכת של דברים שהיא ממש שונאת: הצגות ילדים בשבת. והחלטתה הנחושה מהבוקר – להיות חיובית — נגוזה בפוף. מצדה האחד מושכת לה יעלי בשרוול ומבקשת לשתות ומצדה השני יושב אייל בשקט ונועץ מבט מהופנט בפיל הרוקד. ענבל שולפת מהתיק את הבקבוק שהצליחה להגניב פנימה למרות חוקי האולם שמתירים להכניס רק שתייה שנקנתה במזנון, ורצוי דביקה, ומושיטה לה את הבקבוק ביד אחת, בעוד שבשנייה היא מנסה לנתק מסטיק מסוליית הנייקי שלה. ההצגה נמשכה והפיל, כך מסתבר, מחפש לו חֲבֵרָה בין חיות היער. הוא עובר מחיה לחיה ובכל אחת מוצא מגרעות. ענבל מסמסת לנטע, “איפה את? אני בהצגה משעממת עם התאומים, מתגעגעת…” בעוד הפיל מנהל דיאלוג מחורז עם הכבשה הכחולה. לאחר רגע מופיעה על צג הנייד שלה הודעה, “ענבלוש, לא עכשיו.”
ענבל משעינה ראש לאחור ומנסה לפענח את ההודעה הסתומה ששלחה לה נטע, והפיל ממשיך לחפש – הוא כבר עבר את הברבור הלבן, את הנמר המפוספס ואת הקוף החצוף ועדיין לא מצא חברה. “אמא, יש לי פיפי,” מצפצפת יעלי מצד שמאל וענבל נערכת למבצע יציאה. היא משאירה מאחור את אייל המרותק למעללי הפיל ונדחקת החוצה לקול רטינה מנומסת של אמהות היושבות בשורה שלה. בשירותים מבצעת ענבל את טקס הנחת נייר הטואלט על המושב ומיקום הילדה עליו תוך שהיא מזהירה אותה שלא לגעת בכלום (בכל סמרטוט מטבח רגיל, כך קראה איפשהו, יש יותר חיידקים מאשר על מושב אסלה בשירותים ציבוריים). אחר כך היא משאירה אותה מחוץ לתא ומשתינה בתחושת הקלה ונזכרת איך התאפקה אתמול שלא לבכות בשירותים המעוצבים של נטע, אחרי שזו אמרה לה שהיא באמת צריכה להחליט מה היא לפני שהן ממשיכות הלאה כי היא, נטע, פשוט לא מוכנה שישברו לה את הלב שוב פעם.
“אמא את באה?” פועה יעלי ודופקת על הדלת, וענבל מתנערת מהרהוריה, מעבירה במהירות נייר טואלט מחוספס על ערווה מגולחת, מושכת את השמלה למטה
ויוצאת. היא עוברת שוב על פני שורת האמהות הרטנוניות ומתיישבת כשיעלי עליה, בדיוק כשהפיל מענטז מול בננה צהובה בגודל מפלצתי. מאיפה זה הגיע? היא שואלת את עצמה, איך הוא עבר פתאום מיונקים לפירות? המהלך העלילתי לא ברור לה אבל נראה שאת יעלי ההתפתחות הזו לא מפתיעה, כנראה שהיא תואמת את העלילות ההזויות של חלק מסיפורי הילדים שהיא שומעת לפני השינה. אתמול זה היה משהו על אריה שהתאהב בג’ירפה או להיפך. הוא גילח את כל הרעמה וכולם צחקו עליו.
בננה יפה וצהובה, רוצה להיות לי אהובה? שואל הפיל ומרטיט את החדק שלו, וענבל חושבת שזו שערוריה לחרוז ב’ דגושה עם ב’ רפויה, יש כל כך הרבה אפשרויות אחרות: רקובה, טחובה, כאובה (שזה בטח מה שיקרה לה אחרי שהפיל יגמור איתה). רק אם לי תבטיח, שלא תאכל אותי כמו אבטיח, עונה לו הבננה בקול דקיק ונשי והפיל מבטיח, בטח שהוא מבטיח, ככה כתוב לו בתסריט. אף על פי שזה בהחלט רעיון לא רע, הוא יאכל אותה וההצגה תבוא לקצה. איך בכלל יכול פיל לעשות סקס עם בננה? היא מהרהרת, ואישה עם אישה? האמת שהיא לא באמת חשבה שהפנטזיה הזו — סקס עם אישה — תתממש. זו היתה עוד אחת מהפנטזיות שלה, כמו קשירות וסקס במעלית, אבל אז הגיעה נטע. לרדת אני לא יורדת, היא אמרה בנחישות וחשבה שתמצה את העניין הזה במהירות, אבל נטע היתה סבלנית. הבננה נשכבת על הגב וענבל כמעט ומכסה לילדים את העיניים אבל אז, בפעלול בימתי מבריק, היא הופכת לחיוך גדול וצהוב ועל הקיר מזדקרים להם זוג עיניים ואף באדיבות פעלולי התאורה. הבננה פוצחת בשירה עליזה יחד עם הפיל וכל החיות שחוזרות עכשיו לבמה: כי לא משנה אם אתה צהוב או ורוד, לא משנה אם אתה יודע לקפוץ או סתם לרקוד, כשאנחנו אחד את השני אוהבים, כולנו כולנו שווים. הקהל מוחא כפיים ללא התלהבות יתרה, השחקנים משתחווים, המסך יורד וכל האמהות קמות, צוררות ילדים, תיקים ובקבוקים ויוצאות אל שבת חמה וצהובה של חודש אוגוסט.
 

,

מעבר לפינה: בשוק / אביחי קמחי