אני נוברת בקמטי הזיכרון / נורית פרי
לזכר פוּלְקֵה, בֶּרְטָה, הִינְדָּה
מָרְדְכַי ומֶנְדֶל שֶׁנִסְפּוּ בַּשּׁוֹאָה
וַאֲחוֹתָם, סַבְתָא שֶׁלִי, רֶגִינָה
שֶׁנִשְׁאֲרָה לְבַכּוֹתָם
אֲנִי נוֹבֶרֶת בְּקִמְטֵי הַזִּכָּרוֹן
שָׁם פוּלְקֵה, בֶּרְטָה וְהִינְדָּה
מְקוּפָּלוֹת כְּבִגְדֵּי נֶשֶׁף חֲלוּלִים
צְחוֹקָן מְגוּבָּב בַּעֲרֵמוֹת.
שָׁנִים חִיפַשְׂתִּי אוֹתָן
כְּמִשְׁלוֹחַ יָקָר שֶּיָּדוּעַ מָתַי נִשְׁלַח
אַך לֹא בָּרוּר לְאָן.
אֲנִי נוֹבֶרֶת עוֹד.
שָׁם מָרְדְכַי שֶׁיָּדַע לִסְחוֹר
בְּמִקְנֶה, עֵצִים וּתְבוּאָה
אֲבָל לֹא בַּחַיִים
שֶׁהָיָה זָרִיז בְּהַחְתָּמַת עֶדְרֵי בָּקָר סוֹרְרִים
אַך לֹא הִצְלִיחַ לְהַחְתִים
וְלוּ אִישׁוּר מַעֲבָר אֶחָד.
שָׁם גַּם מֶנְדֶּל הַנֶּעֱלַם
מִסְתוֹרִי בְּחַיָיו
חִידָתִי בְּמוֹתוֹ
חוּלְיָה חֲסֵרָה
בְּעַמוּד שִידְרָתִי.
וּבֵין קִמְטֵי הַזִּיכָּרוֹן
אֲנִי מוֹצֵאת גַּם אֶת רֶגִינָה
נוֹדֶדֶת חַסְרַת מְנוּחָה
בַּדִּירָה הָרֵיקָה בַּלֵּבַנְט.
שׁוֹאֶלֶת כֹּל רֶגַע, כְּאִילוּ בָּרִאשׁוֹנָה,
אִם אֲנִי רוֹצָה כּוֹס תֵּה
וְהֵיכָן מִשְׁקָפֶיהָ
כְּדֵי שֶׁאַף אֶחָד לֹא יַחְשׁוֹד
שֶׁהִיא זוֹכֶרֶת
,
זיכרון יפה כתבת. מאפשר למצוא.
מחניק. עצוב כל כך, יפה כל כך איך שהצלחת להחיותם בכאב וחמלה. תודה, ריגשת אותי. רותי
שיר מצויין נורית. הנבירה הזו הבלתי פוסקת שלך שלי של כולנו לנסות ולהבין ולא לשכוח וכלום לא נהיה בהיר יותר אולי טיפונת, קצת ורק בזכות השירים.
רונית. (שכנתך מהפינה בזוטא) (:
זכרונות כואבים שמכאיבים .
שיר שנוגע בכל אחד מאתנו ומחזיר גם לנו את הזכרון המתאמץ להישכח.שיר יפה וחזק.עפרה
מאוד יפה, ממוקד בנושא הקשה… אשמור זאת, אולי אעשה שימוש בהוראת השואה. תודה.
קריאה נוספת: ‘מקופלות כבגדי נשף חלולים’. ואם זה היה ‘רוקדות בבגדי נשף חלולים’? נראה לי שהממשות וההעדר היו מקופלים כאן יחד.
נורית זהו שיר נוגע גם למי שלא השאיר כל כך הרבה באדמה ההיא. כתיבה נפלאה ולא שגרתית המעבירה גם את החלק המתעתע בזיכרון ואת החיפוש והבריחה מחיפוש בקמטים הללו.
סיום נפלא לשיר נפלא.
הזכרון האוזל אל תוך הערימות האלה שאיאפשר להסתיר בהן
את מה שאי אפשר לשכוח
כתיבה נהדרת, שיש בה כל כך הרבה חמלה וחסד
נפלאה !
נורית
איזה שיר חזק ומצמרר .הקטלוג הזה של השמות מציג לנו בכל כך הרבה רגישות וחמלה עולמות שלמים של אנשים שנעלמו בין קפלי האימה(צחוקן מגובב בערמות) אך נותרו בקפלי הזיכרון.
והסיום נפלא.
התרגשתי מאוד
אוה
תודה לכל המגיבים על המלים החמות. לפעמים אני מודה על כך שיש זיכרונות, הגם כואבים…
נורית
שיר מאוד כואב על אובדן אישי שהוא אובדן של כולנו. מאוד יפה ציון שמות האנשים ואפיונם, כל אחד ואישיותו המיוחדת.
אהבתי במיוחד את הסוף על רגינה- הצורך הקיומי הזה שלה להדחיק, לשכוח.
עצוב ומרגש. אהבתי מאד.
שיר מצמרר ונוגע ללב. במיוחד שני הבתים האחרונים – הנדידה בדירה הריקה.
שיר נפלא שהוא גם שיתוף וגם הנצחה וזכרון הקושר בין עבר והווה. כן אנו נוברים..ולומדים מה לעשות עם חיינו כאן.
תודה על התגובות החמות. זה מאד מרגש אותי שהשיר נגע בהרבה אנשים, מהמקומות הנסתרים והכואבים שהוא בא מהם – אל מקומות הזיכרון הפרטיים של כל אחד…
יקירה,
כל כך מקסים החן בו את מתארת התרחשויות מצמררות
שיר מרגש מאד