פואטיקה משפחתית / מזי כהן מלמד  

זָר נָעַץ בִּי מַבָּט שֶׁאָמַר, “לִמְדִי אֶת הַפּוֹאֶטִיקָה הַמִּשְׁפַּחְתִּית שֶׁלָּךְ” שֶׁתָּמִיד מַתְחִילָה בְּאִמָּא וְאַבָּא וַאֲדָמָה שֶׁל בֵּית קְּבָרוֹת הַשּׁוֹאֶלֶת מַה עֶרְכּוֹ שֶׁל הַמָּוֶת, אִם יֵשׁ חַיִּים אַחֲרָיו? אֲבָל הַמַּבָּט אָמַר שֶׁהוּא רוֹאֶה הַכֹּל. “סִמְכִי עָלַי”, אָמַר, “אֲנִי רוֹאֶה חַיִּים, רוֹאֶה אוֹתָם בַּמָּוֶת, רוֹאֶה. זֶה עַל זֶה מוּנָחִים דּוֹרוֹת עַל דּוֹרוֹת”. בֵּית הַקְּבָרוֹת הוֹפֵךְ בְּאַחַת כָּל שָׁם לְכָאן, וְכָאן אֲנִי עִם אַבָּא הַלּוֹחֵשׁ לַמַּצֵּבָה הַגְּבוֹהָה בְּיוֹתֵר בַּסְּבִיבָה “אִמִּי, הָאדִי בִּנְתִּי”. נִלְחַשְׁתִּי בְּתוֹכִי אִמָּא שֶׁל אִמָּא שֶׁל אִמָּא, וְאָהַבְתִּי אֶת אַבָּא כְּמוֹ שֶׁסָּבְתָא אָהֲבָה אוֹתוֹ, כְּשֶׁאָמְרָה לוֹ “אִנְתָּא זְרִירִי”, וְהוּא הֵבִין מִזֶּה חַיִּים שְׁלֵמִים שֶׁל אַהֲבָה. תִּכְנַנְתִּי לִי שִׁיר גּוּר, אַךְ הָעַיִן הַהִיפֶּרְאַקְטִיבִית שֶׁל אַבָּא, שֶׁלֹּא מַצְלִיחָה לְהִתְמַקֵּד בִּי שָׁרָה עַד הַבַּיִת הָאַחֲרוֹן כְּבָר שׁוֹטְטָה מִמַּצֵּבָה לְמַצֵּבָה. רָאִיתִי מַצֵּבָה עֵירֻמָּה וּמְחֻסְפֶּסֶת שֶׁל אִשָּׁה שֶׁהָיְתָה עֲרִירִית שֶׁלֹּא נָגְעוּ בָּהּ, לֹא בַּחַיִּים, לֹא בַּמָּוֶת. הֵבַנְתִּי שֶׁגַּם הַמָּוֶת, כְּמוֹ הַחַיִּים, מְחֻסְפָּס כִּנְיַר זְכוּכִית. אַבָּא שֶׁהִרְחִיק לִרְאוֹת בַּזְּמַן אָמַר, “חָרָאם, חָרָאם”. וַאֲנִי אִמָּא מְלֵאַת רַחֲמִים הַנִּשְׁפָּכִים מֵחַיִּים לְמֵתִים נִזְכַּרְתִּי בָּאַגָּדָה עַל הַפֶּרַח הַשָּׁמוּר שֶׁאַף אֶחָד לֹא הֵעֵז לִקְטֹף, עַד שֶׁבָּא אֱלֹהִים הָאָמִיץ וְקָטַף, וְכָל הַסִּפּוּרִים בְּעוֹלָם תָּמוּ. אַבָּא דִּבֵּר עַל הַמֵּתִים, וְדִבֵּר, וְדִבֵּר. וַאֲנִי שָׁמַעְתִּי אוֹתוֹ שִׁיר קָטָן שֶׁגָדֵל וְגָדֵל.

,

מעבר לפינה: חיה גרץ רן

תגיות: , ,

16 תגובות »

  1. מאוד מאוד אהבתי. מה ערכו של המוות אם יש חיים אחריו – ראוי להיות מצוטט בהזדמנויות שונות… אהבתי גם את הביטויים בתימנית (נכון?) שהזכירו לי את סבתא שלי. תודה.

  2. נוגע ללב.
    מאד אהבתי.

  3. מזי,
    כתבת דרמה פואטית מרגשת המשובצת אבני חן פיוטיים שאי אפשר שלא להתחבר אליהם:”נִלְחַשְׁתִּי בְּתוֹכִי אִמָּא שֶׁל אִמָּא שֶׁל אִמָּא, וְאָהַבְתִּי אֶת אַבָּא כְּמוֹ שֶׁסָּבְתָא אָהֲבָה אוֹתוֹ…”. כמה נפלא שבית הקברות מתהפך ומוליד חיים ומוליד אהבה ומוליד שירה:”וַאֲנִי אִמָּא מְלֵאַת רַחֲמִים הַנִּשְׁפָּכִים מֵחַיִּים לְמֵתִים”.

    תודה על היופי הזה ועל התקווה.

  4. בעיקר התרגשתי לקרוא את השיר הזה שיש בו כל כך הרבה – על מי שאנחנו ואיך החיים והמוות אומרים עלינו משהו ועושים אותנו למי שאנחנו. החיים והמתים דיברו כאן ואת איפשרת לנו להיות עדים לשיח הזה, לעושר שבו ולעצמת הרגשות הנובעת ממנו. המילים בערבית מדברות אליי כאילו היתה זו שפת אימי, יש בהן משהו כל כך מדויק. תודה.

  5. כתיבה ייחודית, אינטלגנטית מהנה ביותר.
    מספר תמונות מרחפות במקביל.
    שיחה בין אב ובת.
    התעוררות לחיים בבית העולם דמויות קמות לחיים
    דרך השיחה המחייה דורות על דורות, דרך העין של האב המשוטטת בין המצבות
    ודרך אוזן הבת הקשובה לראות.
    והכול ארוז בחבילה ארספואטית פואטית השיר הנרקם ומדבר סיפורים.
    לרגע, אריזה שלמה של דורות כמו חד הם גם החיים גם המוות מחוספסים
    כנייר זכוכית וכך גם המבנה ההיצוני התואם. שלם ולוחש אהבה.

    תודה.

  6. יפה מאד מאד, מעורר למחשבה ומעורר להרגשה – למה עוד אפשר לצפות:-)?

  7. הניקוד ללא פגם פרט למה שצריך להיות ‘וכל הסיפורים בָּעוֹלָם תמו’, ולא כפי שמופיע ‘בְּעוֹלָם’.

  8. אסי דגני,
    אתה כמובן צודק, ויש גם דגש סורר בקו”ף, ופתח במקום קמץ באיזו “מה” כתשלום על דגש שלא יכול להופיע בעיצור גרוני המופיע אחר כך. אבל האם לשם כך התכנסנו?
    סופשבוע נהדר לך,
    מזי

  9. וכמובן, תודה לכול הקוראים שקראו, הרגישו והביעו.
    סופשוע נהדר,
    מזי

  10. כלומר “כל”:)

  11. ברכות

    -

    מוּנָחִים

    עַל זֶה
    מוּנָחִים
    דּוֹרוֹת

    -

    חובב

  12. היי חובב. כמו שרק חובב:)

  13. מקסים. פשוט נפלא.משובב לב.
    אותנטיות ורגישות מתובלות בחן והומור.
    קלילות לצד עומק.
    “מפגש” משפחתי מרתק של 3 דורות, של חיים ומתים.
    בית הקברות מעודו לא נראה כה מלא חיים וחיוניות.
    המשוררת משתתפת ושותפה ומאידך מתצפתת מהצד, מקיימת תהליך רגשי ורוחני של CLOSING. סוגרת ופותחת מעגלים ישנים וחדשים.
    אגב, שילוה מעניין של מספר סגנונות שפה (ואין הכוונה לעברית, ערבית- אלא לסגנון עצמו).
    אחד השירים האהובים עלי מבית היוצר של המשוררת המהוללת.

    נ.ב
    כמובן שיש חיים אחרי המוות. ה”מוות” הוא של הגוף בלבד, החיים האמיתיים מתחילים בעולם הבא.

  14. מזי, במשך תקופה מסויימת לאחר שסבתי מצד אימי נפטרה( היא נפטרה באמצע ינואר 2007) אחותי ואני אהבנו להיזכר במשפטים בעירקית שהיו יוצאים מפי סבתי. אהבנו לצטט אותה ולצחוק. לא בקטע של ללעוג לשפה – כמו שעושים במקומותינו במערכונים שמתבססים על הומור נמוך שלועג לעדה זו או אחרת – אלא בקטע של געגועים. געגועים גדולים לסבתא שהלכה מאיתנו. אלו הנימים ששירך הפעיל בי. אכן פואטיקה משפחתית. אהבתי מאוד.

  15. תודה ורד, יקרה לי. וכמובן… אם את אומרת, אומרת אני:)
    תודה שולה ניסים. שבוע טוב.

  16. שלום מזי
    רק אתמול הכרתי בפייס ועכשיו אני קורא את שירך הנפלא הזה
    אשמח אם תספרי היכן ניתן להשיג את ספרך

הוספת תגובה

עליך להכנס בשם משתמש וסיסמה כדי להוסיף תגובה.