נבלה / רות גזית ארגוב  

וּמַה אִם אוֹמַר שֶׁלִּפְנֵי שָׁנִים
בִּצַּעְתִּי פֶּשַׁע בִּלְתִּי נִסְלַח,
שֶׁבֵּין שֻׁתָּפַי לַפֶּשַׁע בַּמַּאי טֵלֵוִיזְיָה,
סוֹכֶנֶת שַׂחְקָנִים וְעִתּוֹנָאִית אִינְטֶרְנֶט.
וּמַה אִם אוֹמַר שֶׁחָמַסְנוּ כִּבְשַׂת כִּשְׁרוֹנוֹ
שֶׁל רָשׁ וּקְבָרְנוּהַ בְּמַרְתְּפֵי
הָאוּנִיבֶרְסִיטָה, בִּנְיָן מֶקְסִיקוֹ, אִם לְדַיֵּק.

עִם הַזְּמַן דָּלְפוּ בְּאוּשֵׁי הַסּוֹד.
בֳּחָסוּת הַחֲשֵׁכָה כִּסִּינוּ
בְּתַכְרִיךְ נוֹסָף,
אַשְׁמָתִי הָיְתָה אֵינְסוֹפִית.
וּמַה אִם אוֹמַר, שֶׁחִפַּשְׂתִּי לְהִתָּפֵס,
שֶׁכְּתַב אִשּׁוּם הֻגָּשׁ,
שֶׁהֻרְשַׁעְתִּי בְּדִין,
(גַּם אִם בַּחֲלוֹם)
שֶׁשּׁוֹפֶטֶת שְׁחוֹרָה שָׁלְחָה מוּלִי אֶצְבַּע קָשָׁה
שֶׁהִתְעוֹרַרְתִּי מְבוֹעֶתֶת,
שֶׁאֲנִי הָרָשׁ.

,

מעבר לפינה: כלבה / אביטל ז’נט קשת

תגיות: , ,

19 תגובות »

  1. מעניין מאד. המשחק בין הרש לחמס.

    שחפשתי להתפש. כמו הגוף שתוקף את עצמו. יש לנו את זה.

    אהבתי.

  2. כמה דק הוא הקו בין אשמה להאשמה וכמה גדול הכאב כאשר פרי רוחך נגזל בעורמה ואתה חסר אונים. שירך נגע בחוויות אישיות שלי אבל מעבר לכך הוא כתוב מצויין והפואנטה הולמת בראש!
    תודה שהיית לי לפה.

  3. סוחף ומתעתע .
    כתוב היטב .

  4. שיר מצוין. האשמה האינסופית שגורמת ל”פושע” להיות בסופו של דבר הקרבן.

  5. “ומה אם אומר” – אז הנה אמרת. בשיר. ואת מקבלת שבחים. אז הפשע השתלם? מעז יצא מתוק, כמו הרבה פעמים בחיים. אלתרמן כתב פעם על חטא אחר: “לאן נוליך את החרפה?”. לא שאני יודעת על איזה גזלת רש מדובר, אבל האם יש דרך חזרה, כפרה? או שלא זה מה שמשנה כשכותבים שירה.
    רותי, את ואני מכירות, ואני בטוחה שדבריי יתקבלו עניינית, כתגובה לשיר שאני קוראת בזוטא, ולא כביקורת אישית, חס וחלילה. השיר מעניין ומסקרן. אשלח לך שיר שכתבתי גם אני פעם על ייסורי מצפון בהם נלכדתי…
    בהערכה רבה,
    הדס.

  6. מאד נהניתי.

  7. בית ראשון מעולה בעיניי. בית שני טוב. לעניות דעתי אין צורך בשורה הסוגרת: “שאני הרש”. יש כאן משהו מסביר מדי. חוץ מזה – אחלה כתיבה. כבשת הרש עדיין אצל הרש :)

  8. רותי, אהבתי את המקומות והאנשים המאוד קונקרטיים בשיר כשבעצם מדובר על התרחשות לגמרי פנימית, בתוך הנפש. אני מבינה שרגש האשמה של הכותבת הוא על ההחמצה הגדולה שלה, על שלא הגשימה את כשרונה ואת הצורך שלה לביטוי אישי

  9. רותי
    אהבתי בשיר את השקיפות למצב אנושי אוניברסלי של חרטה וחשבון נפש ועוול פנימי או ממשי שנעשה שחרוט אצלך בתת מודע ו”הכל חוזר עליך”(כמו שהיינו אומרים כשהיינו ילדים)בחלומות.השיר מאוד תיאטרלי מספר סיפור או סרט קצר עם דמויות וצבעים ותלבושות מרמז על ההחמצה- על עולמו המצפוני של הכותב- והסיום המפתיע על הגילוי שהוא למעשה הרש.
    אוה

  10. ומה אם אומר ש…
    הסתקרנתי מההתחלה, אהבתי את הסיפור ונרגעתי מהסוף?
    ובכל זאת… עובדת החלימה מתבררת מעצמה הודות להתעוררות
    תודה, רותי
    א. א.

  11. שיר מעניין,יפה ונוגע. כל הכבוד!

  12. מעולה! רותי, לה את מעניקה לי השראה!!

  13. השיר יפה מאד ומעניין. נחווה כמו חווית קונדנסציה (התלכדות של דברים שונים מכיוונים שונים).. יש בו מכל ניבכי הנפש- פשע.גזילה..קבורה.חשיכה.ריח.אשמה בלתי נסבלת..נו..נו-מצפון-נוזפני. והכל הולך אחורה בזמן,ובו בזמן נמצא כאן בהווה היצירתי- החלימתי..חיבוק חנה

  14. השיר יפה עם עצמה מרגישה היזדהות
    כל הכבוד

  15. מאד מאד יפה.
    כבשת כישרונו של הרש הגזולה של כל אחד מאיתנו נמצאת כאן. אשמתנו עצמנו על אי שיחרור
    יכולתינו כישרוננו בזמן המתאים………… ויסורי ההחמצה…………
    אביחי

  16. רותי
    זאת כנראה שירה בגדולתה
    במילים כל כך מתומצתות ומדיקות
    כל קורא מוצא בהם
    את נבכי נשמתו…
    כל הכבוד!
    נהנתי מאוד.
    נגעת בנשמתי.
    עדנה.

  17. מגיבים יקרים, עוררתם בי שמחה והכרת תודה גדולה! תודה גם למערכת “זוטא”. רות

  18. שלום רות.

    אהבתי.
    כל ההסברים כבר נאמרו קודם.

    עזרא לוי.

  19. שבירת השורה לאחר “במרתפי” — במרתפים שלי — שם טמונה האשמה. מלא עוצמה.

הוספת תגובה

עליך להכנס בשם משתמש וסיסמה כדי להוסיף תגובה.