כלבה / אביטל ז’נט קשת  

אימא של שושי זרקה לה את הכלב מהחלון.

אני זוכרת את שושי מספרת לי את זה באחד מימי השישי הבודדים שלה ובולעת המון רוק. את הכלב היא ואחותה הקטנה מצאו משוטט ברחוב, הן העלו אותו הביתה ואמה של שושי התעצבנה :”אין לי עם מה להאכיל תשעה ילדים, לכו תביאו לי את אבא שלכם שמת”, היא צרחה ואל מול פניה המבוהלות של שושי ניגשה אל עבר המרפסת הפתוחה לרווחה, הרימה את הכלב בהחלטיות, הפכה אותו למין גוש שעיר ובתנועה נמרצת וחדה זרקה אותו למטה. לא היו ילדים ברחוב והכלב נפל בחבטה רמה על המדרכה. לקול היללות התאספו סביב הכלב כל הילדים הנעלמים משכונת עתיקות, הם גיבסו לו את הרגל בסמרטוטים, אבל הכלב המשיך לצרוח וליילל. לפעמים שושי הייתה הולכת לבית הספר והכלב הצולע היה מגיח מאיזו סמטה לא ידועה, רץ אחריה ומרעיד בבטנה את כל היצורים הרעבים לאוכל ומגע.

אחר כך, כששושי עזבה את אשקלון ועברה לתל-אביב, היא גידלה כל מיני כלבים אבל נזהרה שלא להיקשר אליהם, לא ברצינות.
בסוף שושי חזרה לאשקלון ונרשמה בלשכה ושם היא פגשה את יוסי, שלימד אותה להשתמש בכספומט. אחרי שנה הם התחתנו ושושי ילדה לו ילדה ואימצה עוד כלבה.

הכל יכול היה להיות מושלם: בעל, ילדה, כלבה.

רק יוסי בעלה קלקל לה את האידיליה, ערב אחד הוא לקח את הכלבה לסיבוב בחוץ, עזב את הרצועה ושחרר את המעצבנת בלב שכונה של וילות באשקלון המתחדשת. שושי מאוד מקווה שהכלבה לא רצה לשכונת עתיקות, כי שם יש המון סמים ומזרקים מפוזרים על האדמה, והכלבה יכולה לגמור את החיים שלה ככלבה מסוממת.

שושי מעשנת המון סיגריות אבל לאחרונה היא הלכה לקורס גמילה. המנחה אמר לה שהיא חייבת לקחת כדורים, כי רק כדורים ישכיחו ממנה את התאווה לניקוטין.

את התאווה לכלבים ישכיח הזמן.

,

מעבר לפינה: השלכות / עמית מאוטנר

תגיות: , ,

8 תגובות »

  1. סיפור מאד מרגש המזכיר נשכחות

  2. סיפור מרגש המזכיר נשכחות

  3. יפה הסיפור אביטל
    אבל אני יכול לומר לך שגם הזמן לא ישכיח את התאווה
    והאדם כתעלם תאוותו יחשב כמת
    בתי אומרת בודאות שלא תנשא למי שלא אוהב כלבים
    וכבר עכשיו בפרומו שלפני הנישואין אימצו כלב יחדיו

  4. סיפור נוגע ללב .
    לעניות דעתי, הקטע עם הסיגריות ששושי מעשנת ,מיותר .

  5. סיפור מכווץ. יש בו כל כך הרבה כאב, שממש כאב לי לקרוא אותו.

  6. ספור רגיש ומרגש אהבתי מאוד

  7. מרגש ונוגע עד מאוד. מקווה שלא אמיתי, אך מרגישה שכן…
    ומבחינת הכתיבה – השורה הראשונה (לדברי הבחור שהקראתי לו את הסיפור): “ככה מתחילים סיפור!”.
    על הסוף יש עוד מה לעבוד לדעתי. תודה.

  8. תודה לכל המגיבים.

    לגבי מי שהעיר על הסוף, אז אשמח לרעיון..בנוסח: כתוב סוף אחר לסיפור..

    מי יודע אולי יפקוד אותי בהבלחה.

    תודה.

הוספת תגובה

עליך להכנס בשם משתמש וסיסמה כדי להוסיף תגובה.