מרחק ביטחון / זיו בן פורת  

 

כבר זמן רב מדי את מצליחה להרגיש קרובה אליו, אל האדם הזה, שלפעמים נראה שאינו אדם מן המניין כלל וכלל, אלא יצור אחר, שאינך מבינה כיצד יכול הוא להרגיש קרוב אלייך, וכבר נדמה לך לרגע שהקרבה המפתיעה הפכה להרגל – אבל אל תדאגי, הדריכות עדיין שם באברייך, מוכנה לרגע בו יהפוך פתאום הפרצוף המחייך מולך אחר, ואז, כפי שתרגלת כבר מספר פעמים בעבר, לארוז בזריזות את הדברים, לספק הסברים מועטים (כי הרי הוא עלול להשאירך שם עם המילים), לצאת מהדירה לרחוב, ולמצוא את עצמך במדבר החשוך, תועה משך הלילה, אבודה.

אך כל זה עוד לא קרה, והחשכה, שנובעת מהזמן שעבר בשתיקה, תוסר בקלות על ידי הדלקת מנורה. הפרצוף שמולך אמנם לא מחייך, הוא מחכה בדאגה לתגובה, אך עדיין נראה אוהב וקרוב.
ובכל זאת, ליתר ביטחון – לצאת לרחוב.

,

מעבר לפינה: טל אמוילס

תגיות:

3 תגובות »

  1. עמוק וחכם. זה טוב מאוד.

    הטקסט מבעבע על המקום
    רוחש אמירתו באחיזה במעקה
    על מישור מרוחק בין עבר ועתיד
    וללא בטחון.

  2. הטקסט מצליח להעביר היטב בעת ובעונה :חששות , חוסר ביטחון תלות ותקווה .

  3. כמה חבל, כך נולדות החמצות, לא?… נהניתי לקרוא 🙂

הוספת תגובה

עליך להכנס בשם משתמש וסיסמה כדי להוסיף תגובה.