טרם / צביה ליטבסקי  

כָּל שֶׁלֹּא אֵרַע עֲדַיִן
נָם אֶת שְׁנָתוֹ
מְצֻנָּף נְשִׁימָה

כַּחֲתוּלָה שְׂבֵעַת יָמִים
בַּשֶׁמֶשׁ.

אֲנִי נֶעֱרֶכֶת לְקַבֵּל פָּנָיו
וְחָזִי
תְהֹם קוֹרֵא.

הֶרֶף הָרֶגַע
גּוֹאֶה
לְהִשָּׁפֵךְ אֶל עֲבָרָיו.

עַרְפִּלִּית דַּקָּה מִשְׂתַּרַעַת
עַל גּוּפִי הַשָּׁכוּב,
מְתֹאֶמֶת אֵלָיו עַד אֶצְבָּעוֹת
וּקְצֵה הַמֶּצַח.

,

לדיון על השיר באתר האייל הקורא

מעבר לפינה: מרחק ביטחון / זיו בן-פורת

תגיות: , ,

11 תגובות »

  1. הֶרֶף הָרֶגַע
    גּוֹאֶה
    לְהִשָּׁפֵךְ אֶל עֲבָרָיו.

    פשוט מקסים!

  2. צביה, שיר נפלא במיוחד.

  3. שיר יפה להפליא. אני מצטרפת להתלהבותו של איתי מהמטאפורות. למרות שכל מה שטרם אירע הוא “כחתולה שבעת ימים בשמש” דימוי שיוצר אווירה סטאטית, שלווה, כמעט עצלה, אני חושבת שברובד הסמוי השיר רוחש דווקא ציפייה דרוכה לאשר יבוא…בין אם זה פירוש שבעיני המתבוננת בלבד ובין אם זו אכן כוונת המשוררת, אהבתי מאוד את השיר. תודה.

  4. יפה מאוד. הזמן נע, העתיד תכף יהפוך לעבר,
    והאדם הוא פקעת של ציפייה

  5. שיר יפה. בנוסף למה שצוין למעלה.
    וְחָזִי
    תְהֹם קוֹרֵא.
    יפה גם הוא מאוד

  6. מאד יפה – במיוחד, בעיניי, שני הבתים הראשונים. העתיד אמנם נם, אבל “אני” שבשיר כנראה ערה מאד: הכל מוכן לקראת מה שטרם קרה.

  7. הבתים הפותחים מבריקים.
    המשוררת ‘לשה’ את הזמן העתידי
    כאילו הוא מונח לפני הקורא:

    כָּל שֶׁלֹּא אֵרַע עֲדַיִן
    נָם אֶת שְׁנָתוֹ
    מְצֻנָּף נְשִׁימָה

    כַּחֲתוּלָה שְׂבֵעַת יָמִים
    בַּשֶׁמֶשׁ.

    וכל השיר ביטוי דק ועדין כמו ציור סיני.

    הפעילות היא פנימית ותת-קרקעית
    “וְחָזִי
    תְהֹם קוֹרֵא.”

    הֶרֶף הָרֶגַע
    גּוֹאֶה
    לְהִשָּׁפֵךְ אֶל עֲבָרָיו.

    ציורים יוצאים מן הכלל
    המבטאים עד סיומו של שיר
    את תכונת הנפש הנרעשת
    המכינה עצמה לקראת-
    כשעדיין אי בהירות ערפילית
    מלווה אותה ומאפיינת את הסיטואציה
    ואת כותרת השיר: “טרם”.

  8. אהבתי
    מאד מאד מיוחד

  9. תודה ואהבה לקוראים ולמגיבים.

  10. איזה יופי של תיאור, דימוי מעודן, מדויק. אהבתי את “וחזי תהום קורא”. תודה לך.

  11. מטאפורות נהדרות במיוחד אהבתי את “וְחָזִי תְהֹם קוֹרֵא”.

הוספת תגובה

עליך להכנס בשם משתמש וסיסמה כדי להוסיף תגובה.