טבע לא דומם / לימור עצמון  

וַאֲנִי אֶחְפֹּן אֶת קַעֲרַת אַגַּנֵךְ בְכַפּוֹת יָדַי,
וּפִרְיֶךְ יִהְיֶה מֻנָּח מְפֻשָּׂק לְחֶצְיוֹ לְפָנַי,
אֲרַפְרֵף בִּקְדֻשָּׁה עַל אֹדֶם בְּשָׂרַיִךְ
נְשִׁיקָה, וְעוֹד נְשִׁיקָה, וְעוֹד נְשִׁיקָה
וַאֲקַרֵב אֶל פִּי אֶת פְּרִי רוּחֵךְ
וְאֶנְגֹס בּוֹ בְּחֶרְדַּת קֹדֶשׁ.
כְּיוֹנֵק הַדְּבַשׁ אֶרְדֶה עָסִיס אֶמְצֹץ אֶת הַשֶּׁפַע מִמֵּךְ,
תְּהוֹם שׁוֹקֶקֶת חַיִּים, מַיִם מְתוּקִים
אֶגְמַע כְּאַיָּל טִפָּה, וְעוֹד טִפָּה, וְעוֹד טִפָּה
עַד אַשְׁקִיעַ פַּרְצוּפִי, אַטְבִּיעִ בְּתוֹךְ קַעֲרָתֵךּ
וְאַתְּ תִּגְנְחִי, וְתִגְנְחִי, וְתִגְנְחִי
וּבְכָל אֶצְבְּעוֹתַי אֹכַל
עַד פִּריֶךְ יִהְיֶה חַם וְנִמּוֹחַ חָלָק בְּחִכִּי
וּבִפְנֵי לְשׁוֹנִי אַתְּ תִּפָּתְחִי, וְתִפָּתְחִי
וְתִקְרְאִי בְּקוֹל אֶת כָּל הַשֵּׁמוֹת הַמְּפֹרָשִׁים.
וְאָז, תִּפָּתַח דַּעְתֵּךְ
וְתַפְלִיגִי, תַּרְקִיעִי שְׁחָקִים
וְנֹפֶת תִּטֹּפְנָה שִׂפְתוֹתַיִךְ
וּבְמִפְתְנֵךְ לֹא יָבוֹא צֶפַע גַּם לֹא יְחֻלָּל
כִּי הַפֶּה הָאוֹסֵר הוּא הַפֶּה הַמֵּתִיר
מִמַעַיְנוֹת יְשׁוּעָתִי לְחַלֵּץ
אֶת פְּרִי דִּמְיוֹנִי,
וְשֶׁלֹּא יִסָּגְרוּ לָךְ שׁוּב שַׁעֲרֵי גַּן עֵדֶן!

,

מעבר לפינה: דיוקן רב פנים במראה מגדילה / זיוה גל

תגיות: , , ,

6 תגובות »

  1. החושני והקדוש מתגלמים באחת, בשתיים, כמה מופלא! אהבתי במיוחד את “הפה האוסר הוא הפה המתיר”.

  2. וואו! חושניות מדהימה. השיר מדבר בעד עצמו. אין בו חסר ואין בו יתר. אחד משישים של גן עדן.

  3. חושני להפליא, פיוטי להלל.

  4. שיר נפלא.
    צמידות המשמעות בין אביזרי הקדושה
    לבין איברי גופה; הקצב, החזרות, עושים את זה
    בהומור ובכישרון רב.

    תודה:)

  5. ואוו.
    כל מילה נוספת תגרע.

  6. וואו. זו אומנות.

הוספת תגובה

עליך להכנס בשם משתמש וסיסמה כדי להוסיף תגובה.