אפקה / רות גזית ארגוב  

בִּשְׁכוּנַת יַלְדוּתִי
עוֹד בַּיִת נֶאֱסַף אֶל אַדְמָתוֹ
סוֹדוֹתָיו עָטוּ עָפָר.
אַחַת אַחַת אוֹבְדוֹת
נְסִיכוּיוֹת
עִם שַׁעַר, רֵיחַ וְשָׂפָה
הַגּוֹלִים אֵינָם
מוֹצְאִים מָקוֹם לְהַנִּיחַ
אֶת נַפְשָׁם.
בָּתֵי מִדּוֹת אֲדִישִׁים
רוֹבְצִים עַל פְּנֵי הַיְּלָדִים
שֶׁפַּעַם שִׂחֲקוּ שָׁם מוֹנוֹפּוֹל עַל הַשָּׁטִיחַ
וּבָנוּ עָרִים
לְמַרְגְּלוֹת הַשֶּׁסֶק הַצּוֹחֵק בַּצַּלָּחוֹת.
 

,

מעבר לפינה: שבלולים / עדי שורק

תגיות: , , ,

24 תגובות »

  1. שיר טוב, מעביר באופן מצומצם תחושה עצומה.

  2. שיר מצויין
    מעביר את רחשי התקופה באמצעות המונופול והשסק-מזכיר לנו את משחקי, ריחות ,וטעמי ילדותנו. האנשת הבית שנאסף אל אדמתו(עמו..)ודימויי הגולים מאדמתם מדגישים את הגעגוע המתוק לשכונה של פעם עם האכפתיות והרגשת הערבות ההדדית לעומת בתי המידות האדישים.
    יופי של שיר
    אוה

  3. במעט במשפטים מדויקים מבטא השיר אבל עמוק על עולם שלם שאבד ו”נֶאֱסַף אֶל אַדְמָתוֹ”
    ”אַחַת אַחַת אוֹבְדוֹת / נְסִיכוּיוֹת” משפט מקסים, מעלה בדמיון עולם של ילדים עם חוקים, משחקים ואינטימיות משלו. האור והאושר של ילדות -
    ”לְמַרְגְּלוֹת הַשֶּׁסֶק הַצּוֹחֵק בַּצַּלָּחוֹת.” לעומת בתי במידות ה”רוֹבְצִים”.
    יפה מאוד.

  4. שיר מלא געגוע. איזו שורה נפלאה “עוד בית נאסף אל אדמתו”…

  5. מסכים עם ההערה שמעליי. ביג לייק!

  6. אהבתי בשיר כל שורה, כל מילה .שיר נפלא. אהבתי במיוחד את השורות האחרונות.
    עפרה

  7. אוהב מאד! אפקה היא אמנם כיום אחת השכונות היקרות בארץ, אבל השיר הזה מזכיר לכולנו שגם שכונות יוקרתיות היו פעם שכונות צנועות שבהן ילדים טיפסו על עצים ושיחקו במשחקי קופסה. באמצעים יפים השיר מייצר עצב נוסטלגי על השכונה הותיקה המאבדת את ציביונה הארצי. וכמובן המתח האירוני בין הילדים ששיחקו מונופול וחלמו בניין ערים גדולות לבין המציאות הנדל”ניסטית של היום.

  8. רותי יקרה!

    הנה את כאן! והשיר!ברכותי!
    מראש אני משוחדת …
    והשיר “אפקה”,אהוב ומרגש ומזכיר !
    תודה!

  9. שיר מעורר הזדהות וכמיהה לילדות של פעם, כשילדים עוד היו יוצאים החוצה לשחק.
    כתוב טוב, מהודק, מתומצת. מעביר תחושה חזקה של התרפקות על העבר. משאלתם של הילדים לבנות עיר התגשמה, אבל הם איבדו בתמורה את ביתם החם ואת ילדותם.

  10. לכל מי שהגיב- שימחתם אותי מאד בקריאתכם הקשובה. נעים שאפשר לסמוך על כוחן של המילים. תודה גדולה, רות.

  11. עדין ונפלא.

    אוהב במיוחד את דו-המשמעויות (שחלקן נסתרות על ידי הניקוד).
    1. הגולים אינם – אלה שבגלות אבל גם הכדורגל שנעלם מן הרחוב – גולים = שערים
    2. רובצים על פני הילדים – מחביא אופציה של “רובצים על פני” כלומר הפנים שלי, זכרון הילדים של המחברת
    3. ובנו ערים – בנו כלומר הקימו אבל גם בנו כלומר בתוכינו – הניגוד קיים גם אצלנו

  12. שיר מקסים ורגיש על אובדן כל המשמעות הענקית המקופלת בבית , בילדות, בתמימות שהסבה הנאה ונעלמת וחומקת כאילו מבלי משים. בית אחר בית ….. ובמקומם בתי מידות …. שיש חשש שבהם יהיו הרבה מידות אך פחות חמלה…. פחות משהו…… שחומק, שחמקמק תמיד.
    אביחי

  13. שיר נפלא.תודה רותי שנגעת בגעגוע שנמצא גם בלבי. דניאלה

  14. לא פייר! אני רציתי לכתוב את השיר הזה :) .
    נושא שקרוב ללבי ומעסיק אותי לא מעט. מאד אהבתי.

  15. שיר מקסים, נותן תמונה נאמנה של אפקה אז והיום. אוהבת את השפה העכשוית בה הוא כתוב.

  16. שוב תודה רבה לכל המגיבים על התובנות המדויקות . כל כך נעים לגלות שהשיר מצליח לעורר את התחושות שהולידו אותו. נחמה ממשית על האובדנים

    שלי ב.- כמה פעמים הרגשתי ככה ולא העזתי לכתוב את זה… אכן ישירות משעשעת ואותנטית טוב שיש מקום להרבה יותר משיר אחד בכל נושא בעולם:) רות

  17. הי רותי
    אהבתי את השיר ובמיוחד את השסק שבו..

  18. שיר נפלא, יישר כוח !
    געגועים חובקים את העבר הפסטוראלי. חגיגה של כל החושים: מראה עיניים, ריחות,קולות,הדהוד של משחקי ילדות..
    העיר לובשת שמלת בטון:את הבתים החד קומתיים, את החצרות והמדרכות עליהן ציירו ושיחקו בקלאס, את עצי השסק, ועוד… תופסים אט אט מפלצות בטון… ואנו שגדלנו וישבנו על שטיח ושיחקנו מונופול מלאים געגוע לשכונה אינטימית שאיננה עוד….

  19. קראתי את השיר שוב ושוב וכל פעם גיליתי רבדים נוספים שמחביאות המילים – עצבות וגעגוע לעולמות קסומים של ילדות שלא תשוב שנכבשת ע״י הזמן והזרים. וכל זאת במעט שורות.
    מרשים.כל הכבוד. 

  20. איזה יופי של שיר, רותי,
    מבטא היטב את מה שאני מרגישה ממה שאני רואה סביבי יום יום

  21. היי רותיל’ה,
    הגעתי כל כך מאוחר למסיבה שלך,אכן מתחברת לכל מה שנאמר – כל כך שלם מדויק ופיוטי.
    שוב רותי במיטבה (איני רוצה לחזור על מה שנאמר)אבל כל כך אהבתי את “השסק הצוחק בצלחות”, לא הפסקתי לשנן שורה זו כמו מנטרה כמעט חצי שעה.

  22. רות יקירה,
    שיר מצויין!
    השיר מציג לקורא תמונה חזקה. תמונה שאני מזדהה איתה מאוד.
    מצפה לקרוא עוד מיצירותייך!

  23. כבן השכונה מרגיש הזדהות עמוקה
    עץ השסק שלנו עוד עומד גאה זקוף
    ומפירותיו נהנים,כל עונה, אנחנו (והעטלפים)
    חבל שיום אחד הוא לא יהיה יותר
    אבל אין דבר, נתחיל מחדש במקום אחר
    עצוב כעת אבל שמח על הזכרונות

  24. שלום רותי – תגובה מאוחרת: שי ריפה, ואני כבר שמתי לב שיש לך רגישות מיוחדת לנוסטלגיה, ואת מצליחה לאפיין אותה בכמה וכמה חושים.
    תודה רבה!
    להתראות פה ושם בשדה השירה.

הוספת תגובה

עליך להכנס בשם משתמש וסיסמה כדי להוסיף תגובה.