* / תמרה אור סלילת
חֶלְקִיק אָבָק בִּמְנִיפַת הַקִּיּוּם הַגְּדוֹלָה, אָנוּ חַיִּים
חֶלְקִיק שְׁנִיָּה וּמִתּוֹכוֹ בּוֹהֲקִים: לְהַמְרִיא מִן הַחֹמֶר
הַדָּחוּס לְגָבְהֵי רְטָטִים – רַק אָנוּ יְכוֹלִים.
רַק אָנוּ נוּכַל לְרַפֵּא פִּצְעֵי הַזְּמַן בְּלִבּוֹת
הָאֵלִים שֶׁבְּרָאוּנוּ מֵאַהֲבַת עַצְמָם, הֵם אֲבוֹתֵינוּ
מִזְּמַן וּמֵעֵבֶר לַזְּמַן, בְּנֵי הָאֱלֹהִים שֶׁלָּקְחוּ לָהֶם בְּנוֹת הָאָדָם.
אָנוּ יְשׁוּעָתָם, אָנוּ נֶחָמָתָם. אַל לָנוּ לִנְטֹשׁ אוֹתָם.
,
“חלקיק אבק במניפת הקיום הגדולה”, החל מהמטאפורה הנהדרת הפותחת והלאה, לפנינו שיר מרתק, בנוי מתוך היגיון פנימי שמהפך את מושגינו הרגילים על היחס בין אדם לאלוהים. מעניין רעיונית וכתוב מעולה. תודה.
מצטרפת לכל מילה של חנה.
מצטרפת לדברי קודמותי .הן ניסחו את תחושתי במלואה
עפרה
יפה בעיניי תמונת החלקיק הבוהק לרגע בתוך המניפה הגדולה,ומעניין התהליך שהוא עובר בהדרגה, משורה לשורה, עד שמתברר שהוא (גם) מושיעם של האלים. ויש כאן גם מחשבה מעודדת על בני האדם: כל כך קטנים, וכל כך יכולים.
מהדהד כתפילה עתיקת יומין, כרחש גלי הים או כדכיים המשתבר ברעש… כל-כך יפה!
יפה מאוד
יפה עד מאוד ההיפוך (מי צֶלֶם של מי?)כמו שכבר אמרה חנה,
ובמבט נוסף גם ההקבלה בין
גאוות האלים לגאוות האדם.
חטא ההיבריס כמכנה המשותף לשניהם. מכנה משותף
המעוצב כה דק וחכם, ואירוני. ובהגחכה.
מצטרפת לכל קודמי .
מרגש ואני התרגשתי .מאד
איו מילה מיותרת , אין מילה חסרה .
תודה מעומק לב לכל המגיבים
התרגשתי מאד לראות בתגובותיכם שכל מה שרציתי להביע בשיר – אכן עבר לקוראים ואין סיפוק גדול מזה
אנו ישועתם, אנו נחמתם של האלים, אל לנו לנטוש אותם! ההד ההפוך לתפילה היהודית, כמה נפלא! כמה נכון! בלעדינו אין להם קיום, לאלים… אהבתי מאוד! תודה!
דנה יקירתי, האין הדבר אך זהה? קיומינו אנו הוא הוא קיומם של האלים, וישועתם היא ישועתינו. בכך העומק של השיר נוגע בקבלה היהודית. תיקון שנעשה לנו כאן בשמם הוא תיקונם שלהם, של הבריאה כולה.
איזה שיר קטן אך עמוק להפליא. לכדת בו את תמצית מערכת היחסים בין בורא לנברא שהרי בורא הוא את בוראו בחזרה, וכל זאת במניפת הקיום הגדולה שלנו. תודה
יפה. החריזה השלמה-פגומה מייצגת את הרעיון. רק אגיד שברגע שמשימתנו לא לנטוש את האלים, אנו משקפים תפיסת עולם ידועה, לפיה הם הברואים שלנו, ולא להיפך. אני כמובן מסכימה. למצוא את הצידוק לכך, את הטעם בבריאת האל ושמירת אמונים לו – על זה כבר התפלמסו רבים מאוד. האלים באמת אוהבים רק את עצמם. אנחנו אלה שצריכים ללמוד לאהוב אחרים.