נגיעות / זוהר טשרטוק  

הייתי שקוע בכתיבת סיפור זה, ולא הבחנתי שנועה שותפתי נכנסה אל חדר העבודה, אך את מגע אצבעותיה הענוגות חשתי היטב. תחילה לחצה במרכז עורפי באצבע יחידה, כאילו ניסתה ללחוץ על כפתור סמוי שיגרום לי לחדול מכתיבתי ולהתייחס אליה. כשנוכחה לדעת שלחיצתה לא מועילה, ניסתה לכסות את עיניי בשרוולי חולצתה, הארוכים מידיה על פי צו האופנה החורפית.
“אני לא יכול לכתוב כשאת מסתירה את עיני”, אמרתי, מנסה להרחיק אותה מעליי, אותה ואת זרועותיה הארוכות. “אתה לא צריך לראות כדי לכתוב; כתוב באצבעותיך על גופי העירום כמקודם”.
בראותה שלא נתתי למעשיה להסיח את דעתי חזרה נועה לעיסוקיה, אך מטרתה הושגה לבסוף, מפני שהפסקת חשמל פתאומית כתוצאה ממזג האוויר החורפי והסוער אילצה אותי להפסיק את מלאכת הכתיבה ולשקוע במחשבות.
נועה, שהיתה אז שכנתי, נקשה על דלת תודעתי בנימוס לפני כחצי שנה, בתואנה שהיא רוצה מקום אליו תוכל לברוח מהוריה. לדבריה, מכיוון שהיתה חיילת לקראת שחרור, כל שיחה איתם לוותה בשאלות מלחיצות נועל’ה, החלטת כבר מה את רוצה ללמוד? התחלת לחפש קורס לבחינה הפסיכומטרית?
הסבריה והבעת פניה הנואשות לא הותירו לי ברירה. לאחר משא ומתן קצר בסלוני סיכמנו שחדר שהיה ללא שימוש וכל מתקני הבית יעמדו לרשותה עד שתיסע לטייל במזרח. בתמורה התחייבה לעזור בניקיון ובסידור הבית באופן שוטף.
למרות החושך והקור החלטתי לקחת עט ונייר, ולאורו של נר המשכתי בכתיבת הסיפור. במהרה הרגשתי שוב את מגע אצבעותיה על עורפי, והפעם התלווה אליהן ריח משכר של שיער רטוב שזה עתה נחפף. טיפות מים קטנות נפלו על הדף. בנשיפה רכה היא כיבתה את הנר.

,

מעבר לפינה: אורלי עסיס

תגיות: , ,

2 תגובות »

  1. ובאופן עקיף,
    ובהטיה- הזכיר לי כמעט את השיר של חיים חפר: “את [השרש כ.ת.ב] נדקדק ונגלגל…”
    מי מכתיב כאן ואת מה מכתיבים ואיך ולאן חודרים החושים בתהליך הכתיבה:)

  2. סיפור זה הינו נקישה על דלת התודעה שלנו, נקישה קטנה אשר פותחת דלת לעולם גדול יותר.
    ניתן להרגיש את ריקוד הטנגו של הזוג אשר מובל על ידי האישה אשר נכנסה לחייו , עם מטרה מוגדרת…..
    מאוד נהניתי

הוספת תגובה

עליך להכנס בשם משתמש וסיסמה כדי להוסיף תגובה.