סַהֲרוֹנִים / סלי מצויינים  

,

אִמִּי הָיְתָה קוֹצֶצֶת

צִפָּרְנֵי יָדָיו שֶׁל אָבִי.

אֶצְבְּעוֹתֶיהָ הַלְּבָנוֹת, הָעֲדִינוֹת,

הָיוּ אוֹחֲזוֹת אֶצְבְּעוֹתָיו הָעֵצִיוֹת

בְּעֶדְנָה וָרֹך.

בַּהֲמֻלַּת הַבַּיִת,

עֲשִׁיר הַיְלָדִים וּקְשֵׁה הַיוֹם,

הָיוּ אֵלֶּה רְגָעִים נְדִירִים,

אֶל מוּלָם עָמַדְתִּי נְבוֹכָה וְנִפְעֶמֶת,

מִתְבּוֹנֶנֶת בִּשְׁנֵי זָרִים.

,

מעבר לפינה: עדה ק

תגיות:

11 תגובות »

  1. שיר מאוד רגיש ונותן הצצה מדויקת לעולם מלא.

  2. כשקראתי את המילים ‘אצבעות לבנות’- ידעתי שתבוא איזו צורה גסה של תיאור אצבעותיו של האב. והמילה ‘עציות’ פשוט מתאימה להפליא. והשיר הזה מרגיש מוכר, אולי מוכר מדי. ולעיתים מעיק, בכך. בכל זאת, נהניתי.

    תודה.

  3. יפה תיאור הרגע הזה שבו ילדים מגלים פתאום שלהורים יש גם חיים שאינם קשורים ישירות בילדיהם.

  4. יפה היטבת לתאר את רגע הקרבה המביך בין ההורים, התמונה מוחשית מאוד

  5. הפעולה הזאת של לקחת יד של גבר, של בן זוג ולקצוץ לה צפורניים, היא רגע אינטימי מלא בשקט ורוגע.עצוב שההתבוננות בהם אומרת זרות.

  6. לקרוא את השיר היה כמו לקבל ליטוף על העורף. תודה שחלקת!

  7. השורה האחרונה חזקה מאד.הרמז אליה הוא אולי המלים “אצבעותיו העציות”, המעבירות משהו קשה, כנראה בלב הילדה.
    שיר יפה

    עקיבא

  8. אהבתי את השיר, ואת הטוויסט של השורה האחרונה שעושה את כל השיר.

    רקפת

  9. מזכיר לי בהפוכה את ידיו העציות (באמת!) של אבי פולות עם מחט קוצים מידי הילדה הקטנטנות שלי. לאהבה צורות רבות ונשכחות.

    אֶל מוּלָם אני עומדת נְבוֹכָה וְנִפְעֶמֶת,

    מִתְבּוֹנֶנֶת בִּשְׁנֵי זָרִים.

    עשית לי שרות גדול.

  10. מרגש וענוג.

  11. תודה לכל המגיבים,
    חיממתם ליבי!
    סלי

הוספת תגובה

עליך להכנס בשם משתמש וסיסמה כדי להוסיף תגובה.