* / זיוה גל  

זָר אֶצְלִי בָּבַּיִת
וָאֲנִי יְשֵׁנָה:
מְעַבֵּר אֶת הַצַּנֶּרֶת
בַּמִּטְבָּח
בַּשֵּׁרוּתִים
עוֹלֶה בַּמַּדְרֵגוֹת
פּוֹתֵחַ דְּלָתוֹת

עַל קְצוֹת אֶצְבְּעוֹתַי
חוֹלֵף הַזָּר בַּחֲדָרִים
כְּאִלּוּ הָיָה זֶה מִנְהָג
שֶׁבְּשִּׁגְרָה לְסַכֵּל
כָּל תִּקְשֹׁרֶת
וְהַצִּנּוֹרוֹת מְקֻבָּלִים

 

,

מעבר לפינה: צעדים / צביה ליטבסקי

תגיות: , ,

13 תגובות »

  1. ברוטוס: תמיד חשבתי שצינורות מקובלים הם במכנסיים של אלו החרדים האדוקים המכונים מקובלים

    נטוס: אבל הם הולכים עם שמלות, אחי

    ..

  2. שיר מקסים. מרגיש לי כמו כל ה”מתקנים”
    הפולשים לבתים שלנו כבשלהם, ולרגע
    הם נראים בעלי הבית ואנחנו האורחים.

  3. אהבתי את הערבוב בין אני לאחר
    בשיר האירוטי הזה, זיוה.
    “עַל קְצוֹת אֶצְבְּעוֹתַי
    חוֹלֵף הַזָּר בַּחֲדָרִים”,
    זהו ערבוב המסכל כל תקשורת.
    שיר יפה וחכם!

  4. מעט המחזיק את המרובה כדרכה של המשוררת. צעיף אירוטי עדין פרוש על השיר וטמונים בו ארמזים שיכולים לעורר היבט אירוני (ראה התגובה הראשונה) או לרמוז למעמקים נסתרים. תלוי בעין הקורא. תודה.

  5. ארוטי, אירוני, מהיר ומפתיע. יופי של שיר

  6. ‘זונות פוליטיות’ סאטיריקן יקר,
    אתה בהחלט מקושר לאירוניה הדקה
    תודה:)

    נינה יקרה,
    זרים הם הַמִּתְקָנִים בנפש, זרים גם הַמְּתַקְנִים, ובנפשנו:)
    ובלי דעת, חָבַרְתְּ גם למקור ההשראה לכתיבה
    תודה!

    תמר יקרה,
    כמו קצף האדווה מעונה לעונה
    כשהיא משקיפה לבבואה בתוך מערבולת
    תודה רבה!

    חנה יקרה,
    לתבונתך אשיב במילים שכתבתי פעם:

    פְּגִישָׁה

    כְּשֶׁהוּא פּוֹקֵחַ תְּחוּשׁוֹתָיו, עֲדַיִן מְחוּסְפָּס
    אֵינוֹ מַבְחִין
    מִיְמִינוֹ וּמִשְׂמָאלוֹ.
    מִן הָאוּנָה הַיְּמָנִית אֲנַחנוּ מְרַצְּדִים
    מִחוּץ לַגְּבוּל שֶׁבּוֹ אֲנִי נִגְמֶרֶת
    בֵּין הַצוּרוֹת הַמְּמַהֲרוֹת לְהִתְפַּשֵּׁט
    מִנְקוּדוֹת וּמִקַּוִּים
    וּמְחַבְּרִים אֶנֶרְגִיָּה מִתְרוֹצֶצֶת אַחַר שְׁרִיקָה שֶׁל תַּעְתּוּעַ
    אַלְפֵי גְּוָנִים לְלֹא שָׂפָה.

    ומקרב לב, תודה!

    אורי יקר,
    מעומק הלב תודה.

    עבורי, השיר כמהות פנימית שיש בו
    גם מרכיבים אירוטיים ואירוניים
    אנשים יקרים תודה שנגעתם בכולם.

    חג סוכות שמח
    חג שמח יותר למשפחת שליט
    מגיעה לה הרבה שמחה.

    וכמובן, תודה רבה למערכת ‘זוטא’
    ובהערכה רבה
    זיוה גל.

  7. “מְעַבֵּר אֶת הַצַּנֶּרֶת” תאור נפלא של פעולה והאסוציאציות המתלוות אליה.
    “עַל קְצוֹת אֶצְבְּעוֹתַי
    חוֹלֵף הַזָּר בַּחֲדָרִים”
    איזה דיוק בהעברת ההרגשה שחולפת בשעת הפלישה לטריטוריה הפרטית שלך.
    אהבתי.

  8. ישנן דלתות שאנו שוכחים לנעול בכוונה. הפאסיביות בשיר, הנה אכן דרך נכונה לפגוש בחשכת הליל את עצמנו פורצים לעצמנו. החלל מחולל, הצינורות מקובלים. שיר הצועד במסדרונות החושך של עומקי התודעה. נפלא.

  9. היי שלי,

    פלישה שהתפלשה לה:)
    הרבה תודה!

    איל יקר,
    תודה מאוד על רגישות והתבוננות
    כמעט עד קצה נימים וכוונות (שלי), במלואן.

  10. זיוה היקרה,
    לעניות דעתי, אחד ממאפייניו המרכזיים של שיר, המוגדר כשיר טוב, הוא היותו ניתן לקריאה חוזרת ונשנית, שיש בה משום גילוי צפונותיו ברבדיו העמוקים. זה מה שקרה לי. בכל פעם ששבתי וקראתי את השיר גיליתי בו עוד ועוד תכנים נרמזים, שהמשותף לכולם – כך לתפיסתי – הוא היעדר תקשורת לצד תחושת ניכור – מאונס וּבִמְכוּוָן כאחד! אל אלה מיתוספת ההתערטלות והחשיפה לחדירה , ושמא לפריצה בוטה, אל המרחב הפרטי שלנו על כפל ממדיו: הפיזי והנפשי. זו אותה הסגת גבול שהיא מקוממת עד מאוד ,ובד בבד – היא משקפת לנו את המציאות המרה, לפיה אנו חדלי אונים אל מול הָרֶגֶל הגסה העושה כִּבְשֶלָּהּ בתוכנו. כדרכך בקודש, היטבת לצייר במילים מדוייקות להפליא חוויה אנושית משמעותית הפוקדת את כולנו – איש איש במועדו.
    תבורכי !
    דפנה

  11. יפה :-)

  12. לילך תודה.

    דפנה יקרה לי,
    מקרב לב תודה על עומק ועונג הקריאה.

    זיוה

  13. ומוּלְטִיטלנט הוא הַזָּר הַזֶּה…

הוספת תגובה

עליך להכנס בשם משתמש וסיסמה כדי להוסיף תגובה.