הילדה מציירת / חוה ניסימוב  

הַיַּלְדָּה מְצַיֶּרֶת אַבָּא אִמָּא וְיַלְדָּה.
אֵין קִיר לַבַּיִת,
הָרוּחַ נִכְנֶסֶת וְיוֹצֵאת כִּרְצוֹנָה.
אֵין דֶּלֶת לַבַּיִת:
מִי יִכָּנֵס כְּשֶׁאֵין דֶּלֶת?
הַיַּלְדָּה מְצַיֶּרֶת
אַבָּא אִמָּא וְיַלְדָּה,
הַאָב עוֹטֶה סָדִין לָבָן,
הָאֵם נֶאֱלֶמֶת.
אֵין תִּקְרָה לַבַּית.
הַשֶּׁלֶג קוֹלֵעַ
צָמוֹת לְבָנוֹת לַיַלְדָה.
הַיַּלְדָּה מְצַיֶּרֶת.
הַדַּף רֵיק.

,

מעבר לפינה: תמונות ילדות / מרב זקס-פורטל

תגיות: , , ,

8 תגובות »

  1. חווה, ציור הילדות הזה חודר ללב יחד עם הקור של השלג, הקולע צמות לבנות לילדה… מצמרר.

  2. על רקע מנהגי/מצבי אבל, כשהבית פרוץ
    להולכים ובאים לניחום אבלים, פרוץ מכל הגנה
    קירות, תקרה או דלת

    עיצבת כאן סיטואציה על ילדה המציירת
    את מי שעטוף בסדין לָבָן ואת מי שנאלם
    והשלג הקולע בלבן(ואחריו הפסיחה המבריקה)
    והדף נותר ריק – גם הוא לָבָן -
    כמו התחושה. כמו תחושת הילדה העזובה
    לנפשה.

    שיר נפלא!
    ונוגע ועצוב נורא.

  3. עצוב .
    מאד.

  4. ילדה באמצע הלא כלום.

  5. הצמות הלבנות מלמדות על הזקנה שקפצה על הילדה, בנוסף לקור המקפיא.
    שיר מצמרר…

  6. תודה רבה, רגשתן אותי בתגובות הנוגעות

  7. מכירה את המשוררת מספרה הייחודי ביותר: “ילדה משם”, אותו אני מרבה להציג לסטודנטים. אצרף גם שיר זה למבחר המעולה להוראה, בזיקה לשואה, ובהקשרים אחרים.
    מעלה באסוציאציה את “סבתא סורגת” לאורלב.
    תודה!

  8. חוה, שיר מכווץ לב על ריק היתמות האינסופי . בנוי נפלא

הוספת תגובה

עליך להכנס בשם משתמש וסיסמה כדי להוסיף תגובה.