קליפות / רותם בכר  

איש יורד במדרגות.
עוד מעט יצא לעולם שבחוץ. ברגע אחד של חוסר תשומת לב יחליק ויפול.
אחרי הנפילה יתפוס הצחוק את מקומו בסיפור. בכח ובאלימות.
יצחקו האנשים, יצחקו הרמזורים, הכבישים ישאגו בהנאה, וכל חריצי המדרכות יישאבו אף הם אל העולם המשתולל מעונג.
ככה זה. כולם צוחקים. רק החתולים והכלבים לא יצחקו.
אבל הוא היה איש שמן! והיתה שם שלולית!
הצחוק ישתולל: פה גדול וטיפות רעל נוטפות ממנו, יקפוץ בדילוגים, ממדרכה למדרכה, על העמודים ועד לעננים.

זה קרה בסתיו. אני הייתי כבר בת שש. יד ביד עם אבא.
בזמן הנפילה התנתקו לנו הידיים, וכל היום הלכתי עם מכנסיים רטובים.
בלילה שכבתי על הגב, הסתכלתי חזק חזק בנקודה שבקיר,
ולא בכיתי.

,
מעבר לפינה: דיוקן של ילדה עם מובייל וכובע / אשר גיבל

תגיות: , ,

11 תגובות »

  1. אהבתי מאד. ממה אנחנו צוחקים, ומה כשזה עלינו. הצחוק כהשרדות. הרוע שבצחוק.

    הכאב שלא מדובר.

  2. רותם, מעורר הזדהות. יפה. תודה.

  3. חווית ילדות מחד, כלפי דמות נערצה-אבא, שכה קשה
    לראות בעלבונה.

    ומאידך, הצלחת לתפוס רגע /זווית מוכרת בהוויה
    הכלל-אנושית בהצלחה יתרה, ולהפשיט אותה מן הבנאלי.

    תודה.

  4. חידתי!

  5. יפה!

  6. וואו-טקסט חזק.הצחוק המרושע, הבושה, העלבון והדמעות האצורות פנימה הופכים אפיזודה קטנה מהעבר לאירוע שמכה בקורא ומכמיר לב.

  7. קשה לראות דמויות נערצות עלינו בילדותינו,בקלונם,
    עוד יותר קשה לחשוף את זה , גם אם עברו כמה שנים טובות מאז,ואת כותבת מצד אחד בהומור, ומצד שני הפרטים עדייון חקוקים בנפשך, “יצחקוהאנשים,יצחקו הרמזורים,יכבישיםישאגו בהנאהוכל חריצי המדרכותישאבו אף הם אל העולם המשתולל מעונג,ככה זהכולם צוחקים.רק החתולים והכלבים לא יצחקו, אבל הוא היה איש שמן והיתה שם שלולית” אהבתי גם את הריכוז של כל השיר למ שהו ש נמשך כמה ש ניות ואיך שאת מפרטת את זה,
    בידידות אשר

  8. אהבתי מאד

  9. תודה לכל המגיבים
    ככותבת, תמיד מעניין אותי לקרוא ולשמוע את הקוראים ואיך הם קיבלו את השיר לתוכם

    תודה לכולכם ושנה טובה

    רותם

  10. אהבתי את השיר. הרגעים האלה שהצחוק בלתי נמנע אבל אחר כך נשאר צרוב וצורב…

  11. מאד אהבתי.

הוספת תגובה

עליך להכנס בשם משתמש וסיסמה כדי להוסיף תגובה.